השנה החלטתי שלא לצום. בימים כתיקונם אני אמנם לא מצטיינת בקבלת החלטות, אבל הפעם החלטתי לא לצום, די מראש. פגשתי חברים, אבל החלטתי גם לבלות חלק גדול מהיממה המוזרה הזאת בחברת עצמי. היו ימי כיפור שחשתי מחוייבת לצום, כי חשבתי שיש לי מקום לחרטה ו/או שהייתי קצת מרשעת באותה שנה, ולכן חשתי מחוייבת ונשאתי את עול הצום בשמחה (מסויימת).
אבל השנה האחרונה הזאתי, שלקחה ממני כל כך הרבה דברים שהיו לי (וגם כאלה שלא) הביאה אותי לחשוב שבכלל לא בא לי לעשות חשבון נפש. שבא לי להסתכל על יום כיפור בכיוון ההפוך. לא למצוא נקודות שפישלתי בהן. למצוא זיזים ופנינים להרגשה טובה. לסכך את העצבים החשופים.
כן, זה רעיון טוב. זאת גם הזדמנות טובה להפטר משטויות, להפטר ממי וממה שלא מצדיקים את הנוכחות שלהם, או למצוא דרכים למדר את מי ומה שאי אפשר להרחיק לתמיד. לעשות סדר מהסוג הרגוע והמרגיע. או לנגן.. אולי לשיר.. לאבק קצת את הלב! מה יש! אולי לכתוב?
נורא בא לי לכתוב אבל זה לא הולך. ככל שאני כותבת יותר קוד, כך חומקות ממני עוד ועוד מילים אנושיות.
מנהלת שיחה ופתאום נתק. אי אפשר להמשיך. אין מילים בנמצא (כלומר, יש מילים, אבל אני לא בטוחה ש"זוקיני" ישתלב במשפט בצורה קוהרנטית).
מה יעביר נאמנה את הבליל הזה שמתרוצץ לי בראש? עננים וקיטורים של ורוד וירוק וצהוב מתערבלים, ובזמן שאני תוהה מה קורה לי, הרי פעם לא יכולתי לסתום את הפה לרגע, הם הופכים לחום אפרפר עכור שמקבלים כשמערבבים מדי את כל צבעי הגואש יחדיו.
די, עליי לעצור ולשנות כיוון. להתחיל מההתחלה במקום אחר. עכשיו סתיו, עכשיו התחלות קורות. אולי עם נוף אחר. בלי הצלליות הישנות של פעם.
התשובה הלא רשמית לכך היא "יש אכזבות ואז חוזרים לישרא עם הזנב בין הרגליים".
מה אומר ומה אגיד. לא שום דבר שלא אמרתי בעבר, כמובן. אבל עושה רושם שאני פשוט לא לומדת. לא לא מבינה, לא לומדת. חולדות מעבדה לומדות לא לגעת יותר בחפץ שמחשמל אותן בכל פעם באותו האופן. אני קצת פחות.
מה חסר לי? לנטר את הבעיה אני יודעת. תיאורטית, גם למצוא לה פתרון שימנע חזרה שלה בעתיד, גם את זה אני יודעת.
אבל היישום. הו, היישום לוקה בחסר. במיוחד כשאתה אדם קצת מבולבל, אם נודה באמת. מבולבל, סלחן, "בוחר את המלחמות שלו" ושלל כינויים מכובסים. בתכלס, מעדיף לא להלחם כלל, כמעט בכל מחיר. ואז הבעיה חוזרת, מן הסתם. הו ואוו, בעיה! רגע, זה כבר קרה. אה נכון, לא טיפלתי בזה. טוב. הפעם. הפעם אני שמה סוף לסאגה המטומטמת הזאת. או! סנאי! hey there buddy...
רגע, איפה הייתי?
פעם כתבתי לעצמי פתקי מוטיבציה כאלה ושמתי על הארון, כי ראיתי את אחותי עושה את זה וחשבתי לעצמי שזה ממש מעורר השראה ומסרים חיוביים ושיט. אז כתבתי לעצמי בקשה מעצמי: "תעשי החלטה ותדבקי בה". בלי זיגזגים, בלי התחרטויות, גם אם החלטת לעשות משהו מטומטם להחריד - תעשי אותו. אז אני מחליטה ליישם את שדורש יישום. להתרחק מהקירות המחשמלים המטופשים האלה כבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
