שתיקה נצחית בין המילים

מדהים . פשוט מדהים לחזור לאחור .

לחזור לבלוג הזה , לקרוא את העבר , לחיות אותו מחדש .

מעולם לא חשבתי שכאשר אקרא את הדברים שהכאיבו לי כל כך ,

יהיה מרוח על פניי קמט של חיוך .

אני קוראת את הילדה שלי , את המתוקה והתמימה הזאת.

את עצמי בעצם ...

וזה מה שכל כך מוזר או מיוחד בחיים האלה ..

שמנקודת מבט אחרת , במקום אחר בחיים ,

דברים שעד לפני כמה שנים היו נראים לי עולם ומלואו ,

כיום הם כלום ושום דבר .

אין באמת מטרה מסויימת לפוסט הזה , סתם מין ציון נקודת דרך או משהו ..

מצחיק שכשמשהו רע עובר בחיינו, אומרים לנו מבוגרים מאיתנו ..

'יום אחד תצחקו על הכל '

ואנחנו משיבים בפרצוף חמוץ שלא מעביר שום מסר חוץ מ'טוב' סתמי .

והנה , זה באמת כך .

אז אם יש עוד מישהו שקורא כאן ואין לו חיוך בלב .

תחייכו , יום אחד תצחקו מהכל .!

:)