אוקיי הפרק היום קצת ארוך..
מקווה שתהנו:)
חלק 2
המחשב צפצף בזמן שהמסך התעורר לחיים והמחשב נדלק.
בין הראשונים שהגיעו לשיעור, סופי התיישבה במקומה בצידו האחד של השולחנות הכפולים. היא עוד הרגישה את העייפות של הלילה הקודם ואת ההרגשה הנפלאה שנותרה מהבילוי הלילי. 'ידעתי שאני צריכה משהו קליל וחד פעמי. אני מרגישה נפלא.' היא נאנחה ונשענה אחורנית על מסעד הכיסא, בוהה בתקרה. 'טוב שלא חלקתי איתו יותר. הוא לא יזהה אותי' היא הבטיחה לעצמה.
"בוקר טוב," לואיס נכנס לכיתה. והתיישב במקומו הקבוע בצידו השני של השולחנות.
"אמ.. היי." היא מלמלה ונשענה קדימה כדי לפתוח את התוכנה בה השתמשה בשיעור הנוכחי.
"היי סופי." ג'ניפר נכנסה והניחה את ידה על כתפה של סופי.
"איפה היית אתמול? רגע אחד היית שם, וברגע הבא נעלמת."
"אוה. סתם הסתובבתי ביריד."
"לבד? שכחת מה הייתה המטרה פה?" ג'ניפר סנטה בה.
"לא. לא לבד."
"ו.. ספרי לי את הפרטים העסיסיים." עיניה נדלקו והיא התיישבה לצידה.
"אין כאלה, סתם הסתובבנו יחד, ודיברנו קצת ואז אבא שלי בא, אז הלכתי."
"אבא שלך בא? הלכת לפני או אחרי שהורדת את במסכה?"
"לפני."
"זה כול כך את! למה לא יכולת לצאת קצת מההרגל הזה שלך ללילה אחד?"
"זאת אני, מה זה ישנה אם ללילה אחד אני לא אהיה כמוני אם ביום שלמחרת אני אתנהג כרגיל?" כשג'ניפר בהתה בה במבט אטום היא נאנחה ואמרה "זה יצא מבולבל."
"כן, מאוד."
"התכוונתי שזה לא ישנה כי אם הוא יחבב אותי כשאני לא מתנהגת כרגיל, אז ביום שלמחרת כשאני אתנהג כרגיל אז זה לא ישנה אם לילה קודם הוא חיבב אותי. עכשיו הבנת?"
"יש לך השקפה משונה על החיים."
סופי לא ענתה ורק גלגלה את עיניה.
"טוב, זה לא משנה. אני ממש נהניתי אתמול ויצא לי מזה דייט ליום שישי בערב, אז לא אכפת לי."
סופי חייכה ואמרה "תיהני. ואם כבר בעיות, אולי סוף- סוף ייצא לך מזה קשר קבוע."
"היי! אין לי בעיות עם קשר קבוע, זה רק שאני משתעממת בקלות."
"את רואה? את משתעממת בקלות ולי קשה לסמוך על כול אחד שאני פוגשת, יש לך בעיות בדיוק כמו שלי יש אז די עם ההרצאות."
"טוב- טוב, לא התכוונתי להרגיז אותך." היא צחקה "בכול מקרה, ספרי לי עוד על מי שלקח אותך מאיתנו אתמול בלילה, אוקיי?"
"אני אשמור את זה להפסקה."
"בואו להדרכה." המורה קראה לכול התלמידים והפסיקה את השיחה.
כול התלמידים הצטופפו מסביב לשולחן המורה, והיא הראתה להם את המשימה הבאה שלהם. סופי הניחה את ידה על השולחן והתכופפה כדי לראות טוב יותר.
ידה הזיזה קלמר שהיה על השולחן והפילה אותו כשכול תכולתו מתפזרת על הרצפה.
"אני מצטערת. " היא מלמלה במבוכה והתכופפה לאסוף את כול מה שהיה על הרצפה.
לואיס התכופף כדי לעזור לה.
"תודה." היא מלמלה ואספה את רוב העטים והעפרונות שהיו סביבה, בזמן שלואיס אסף את אלו שלידו.
נשאר רק עוד אחד שנפל ביניהם.
היא הושיטה את ידה במהירות, בכוונה לאחוז בעט לפני שיושיט את ידו, אך לא ציפתה שיהיה מהיר אף יותר ממנה, וכשידיהם נפגשו סומק קל החל לכסות את פניה, ועיניהם נפגשו לשנייה לפני שחזרו אל העט האחוז בידו.
היא נרתעה לאחור והתרוממה בחזרה לעמידה, מכניסה את האטים לקלמר ומושיטה את ידה לקחת את העטים שהוא אסף, דואגת להימנע ממגע או קשר עין. "תודה..." היא אמרה שוב בקול מעט מתוח.
"אין בעד מה." הוא חייך וחזר להביט במורה.
מבטה חזר אל ידו והיא בחנה שוב את הצמיד הכרוך סביבו.
מבטה ננעץ בצמיד וסירב לנוע, נשימותיה האיצו את קצבן, וליבה פעם בחוזקה.
'אין ספק בכלל... זה הוא. יש לו את הצמיד! והעיניים האלו!'
"אוקיי עכשיו תתחילו."
"ממ.. מה? מה היא אמרה?" היא לחשה לג'ניפר באוזן במבוכה.
"שנתחיל לעבוד."
"לא- מה שהיא אמרה לפני כן."
"לא הקשבת? סופי, זה די יוצא דופן. אולי הדייט אתמול השפיע עלייך אחרי הכול."
"לא הוא לא."
"שקרנית, בטח בהית באוויר, וחלמת על הבחור המסתורי. מה שמזכיר לי. את לא הורדת את המסכה, אבל מה איתו? הוא הוריד אותה?"
"לא. אבל אני יודעת מי זה. או לפחות חושדת שאני יודעת."
"מי זה? ואיך את יודעת?" עיניה בהקו בסקרנות.
"אני אומר לך בהפסקה, לא עכשיו." היא הציצה בלואיס שכבר עבד לצד המחשב שלו.
"סופי!"
"אמרתי אחר כך."
היא הלכה לכיוון המחשב שלה.
היא הביטה בו מעברו השני של השולחן.
"כבר אמרתי לך. את יכולה לסמוך עליי."
"איך אני אדע את זה? אני לא מכירה אותך, ואתה לא מכיר אותי."
הוא ליטף את ידה והביט בה בריכוז. "למה את מפחדת? גם מקודם זה היה נדמה שאת מסתתרת מאחורי המסכה. בזמן שאני מתאווה לראות את פנייך ומי את, זה נראה כאילו את מאושרת מכך שהמסכה מגנה על הזהות שלך."
פניה האדימו והיא הרכינה את ראשה בחזרה אל המחשב שלה.
'אז זה היה לואיס. אני לא מאמינה שלא הבחנתי.' היא בחנה את פניו.
'השפתיים זהות, והעיניים.'
"סופי, באתי להסביר לך את מה שהיא לימדה בזמן שבהית באוויר." ג'ניפר התיישבה לידה והיא החלה להתרכז במחשב.
לואיס עבד ברצף, עיניו רצו על המקלדת כשלפתע עצר. אצבעותיו נחו על המקלדת, ומבטו נהייה מזוגג. משהו הטריד אותו. 'היא כול כך מוכרת לי. החשדנית הקטנה. מה שאומר שראיתי אותה כבר פעם. מעניין אם היא בשכבה שלי או קטנה יותר. בהפסקה אני אמצא את המארגנים ואשכנע אותם למסור לי את המספר.' הוא ניער את ראשו וחזר לתוכנה.
"צאו להפסקה." המורה קראה כשהצלצול החל. "אני נועלת את הכיתה."
לואיס מיהר לצאת מהכיתה, ורץ לעבר אחד הבניינים האחרים.
סופי עקבה אחריו בעיניה, אבל התרחקה עם ג'ניפר לכיוון ההפוך.
לואיס תפס את אחד ממארגני האירוע בדיוק כשיצא מהכיתה בה הוא למד.
"ג'ק, אני צריך טובה."
"לואיס? איזה טובה?"
"אתמול הייתה מישהי, אמ.. אני צריך את המספר שלה."
"היו אתמול הרבה בנות... מחופשות... איך אני אמור לתת לך את המספר שלה?"
"הייתה רשימת כניסה, ובזמן שאני נכנסתי, אני זוכרת שצילמו אותי ולקחו את מספר הטלפון שלי כדי שידעו לאן לשלוח את התמונה."
"אוה, אני לא הייתי אחראי על זה, אתה צריך ללכת אל אנדרו. הוא היה אחראי על זה."
לואיס נאנח. "איפה הוא?"
"אני אלווה אותך."
"תודה." הוא חייך אליו.
בסוף המסדרון הם פנו שמאלה ומצאו את אנדרו בתוך הכיתה, כשרוב התלמידים כבר יצאו ממנה.
"אנדרו. מה שלומך?" ג'ק פנה אליו במקום לואיס.
"בסדר."
"זוכר שאתמול צירפת מספרי פלאפון לתמונות שצילמו בהתחלה?"
"כן."
"אז יש ללואיס בקשה שקשורה לזה." ג'ק הצביע על לואיס שעמד לידו.
"מה אתה רוצה?" אנדרו בחן אותו בסקרנות.
"אתמול פגשתי מישהי.. ואני צריך את המספר שלה."
"ולמה שאני אתן לך אותו?"
"למה שלא תעשה את זה?"
אנדרו קם ממקומו. "אני לא עושה דברים בחינם."
"אנדרו!" ג'ק קרא בכעס.
"מה זה משנה לך? ראית אותה? כי אם כן פשוט תחפש אותה בבית הספר."
"ומה אם לא ראיתי?"
"אז זה אומר שזה לא כול כך שינה לה. חבל, אבל זה מה שיש."
"אנדרו!" ג'ק חזר שוב.
אנדרו הביט בלואיס בהתגרות.
לואיס החניק חיוך ואמר "מה אתה רוצה תמורת חיטוט מהיר בתמונות?"
אנדרו חייך "אני אחשוב על משהו."
"אני צריך את המספר עכשיו."
"מה דחוף לך? מפחד שהיא תשכח אותך?" אנדרו צחק.
"אני לא חושב שיהיה קל לשכוח אותי. אבל אני מאמין גדול בלהכות בברזל בעודו חם."
אנדרו הרהר לרגע ואז אמר "אתה תהיה חייב לי."
"בסדר."
"ושלא תחשוב שאני אשכח. אני תמיד אוסף את הטובות שחייבים לי במוקדם או במאוחר."
"אמרתי בסדר."
"בוא אחרי." אנדרו יצא מהכיתה ופנה לעבר חדר הצילום של בית הספר.
"הנה התמונות." אנדרו הצביע על מאות התמונות שנחו על השולחן.
"כול כך הרבה תמונות" ג'ק מלמל.
"אני אעבור על כולן."
"רוצה שאני אעזור לך?" ג'ק נעמד לצידו.
"תודה." לואיס נאנח בהקלה. "תחפש שמלה שחורה כחולה שחורה, ותוציא כול תמונה שבה יש נערה שלבושה בצבעים האלו."
פחות מחמש דקות לאחר מכן לואיס ניגש אל ערימה קטנה יותר של תמונות, והחל עובר תמונה- תמונה.
"זאת היא." לואיס הוציא תמונה אחת מתוך הערימה וסובב אותה. "ריק. לא כתוב כלום מאחור."
"מצטער, אני אאסוף את החוב גם אם מצאת את המספר וגם אם לא."
אכזבה פשטה בלואיס.
"לואיס! הנה עוד תמונה שלה." ג'ק הוציא תמונה אחרת מהערימה.
לואיס בחן את התמונה ואז סובב אותה. חיוך החל מתפשט על פניו.
"מצאתי אותך." הוא מלמל.
ג'ניפר משכה את ידה אל הפינה השקטה שלהן, והתיישבה על הספסל.
"אני מקשיבה."
"בלילה ההוא ביליתי עם בחור מדהים, הוא היה פשוט מרתק, אפילו התנשקתי איתו, צרפתית, ואת יודעת שאני לא בחורה כזאת, אז זה היה ממש מיוחד. הוא זכה בשרשרת שם והוא נתן אותה לי, אז בתמורה קניתי לו צמיד, בצבע של התחפושת שלי.היום ראיתי צמיד על היד של לואיס."
"מה? זה בטוח צירוף מקרים."
"היית ביריד?"
"כן, אבל לא ממש הסתכלתי על הדוכנים. הייתי יותר עסוקה בבחור שהסתובבתי איתו."
"אני הסתכלתי בדוכנים, וכול תכשיט שם היה מיוחד במינו, ללא כפילות של צבע או דוגמה."
"לואיס.. תאמרי לו."
"לא יכולה. מה אם זה לא הוא, אם מישהו נתן לו את זה? או שהוא מצא את זה אחרי שהמסתורי מאתמול איבד או זרק את זה? ואני די מתביישת."
"נו באמת."
"חוץ מזה, הלילה של אתמול היה לילה אחד בלתי נשכח. לא הייתי כמו בדרך כלל, הייתי גרסא סקסית מדהימה של עצמי ועכשיו זה עבר."
"זה לא עבר! את כזאת, בפנים."
"אני לא מסוגלת. ואני גם לא כל כך בטוחה שאני רוצה להתקרב אליו יותר. אתמול הוא... הטריד אותי."
"בצורה טובה או רעה?"
"אני לא יודעת... וחוסר הביטחון שלי סיקר אותו בצורה לא טבעית."
ג'ניפר הרהרה בדבריה.
עברו כמה דקות של שתיקה לפני שג'ניפר אמרה בטון רציני אך עם חיוך על הפנים "צרפתית, אה?"
"ג'ניפר! מכול מה שאמרתי, על זה את חושבת?" סופי הסמיקה.
"מה את רוצה? כנראה שהתנשקת צרפתית עם לואיס!" ג'ניפר צחקה והניחה את אצבעה על לחיה של סופי. "את בוערת."
"באשמתך."
"זה לא באשמתי. לא אני התנשקתי צרפתית עם לואיס."
"די! תפסיקי לומר את זה!" סופי כיסתה בידיה את פניה, מסתירה את מבוכתה.
"צרפתית עם לואיס, צרפתית עם לואיס, צרפתית עם לואיס."
"אם תמשיכי ככה אני אתפוצץ מרוב מבוכה." סופי קמה והסתובבה מעט, בעודה מנופפת עם ידה רוח אל פניה בניסיון לצנן אותן מעט.
"סורי, זה קשה להתנגד לזה כשאת מגיבה ככה." ג'ניפר גיחכה.
"אני שמחה שאני משעשעת אותך."
הפלאפון שלה צלצל והפריע לשיחה שלהן. "הלו?" היא אמרה בלי אנרגיה.
"היי, חשדנית קטנה שלי."
"אתה! איך השגת את המספר שלי?"
הוא צחק קצרות וענה "יש לי את הדרכים שלי."
"ולמה.."
"למה התקשרתי? זה די ברור. אני הולך למצוא אותך, חשדנית קטנה, כמו שהשגתי את המספר שלך, אני אשיג אותך. זה רק עניין של זמן."
"מצחיק. לא יקרה."
"או זה כן יקרה."
"אפילו לא בחלום."
"מאוחר מידי." הוא צחק.
"אתה-!"
"אני חייב לנתק. נדבר שוב בקרוב." הוא ניתק.
"אה! הוא כרגע ניתק לי! החוצפן!" היא טרקה את המכשיר והביטה בג'ניפר.
"אם היה לי איזשהו ספק שזה לא לואיס, אז הוא כרגע התבדה. השחצן הזה."
ג'ניפר הסתירה את חיוכה.
"אנחנו צריכות לחזור לשיעור."
"בואי." היא אמרה בעצבים.
סופי נכנסה לכיתה בדרמטיות והלכה במהירות אל שולחנה, לא מביטה לכיוונו של לואיס שעמד לצידה.
'אוה, אתה בחיים לא תגלה מי אני!' היא חשבה בעצבים ולחצה על קלידי המקלדת בכעס.
היא הציצה לכיוונו וכשראתה מה עשה חייכה לעצמה.
'אני חושבת שבינתיים אני כבר השגתי אותך' היא כמעט גיחכה כשראתה אותו בוהה בצג הפלאפון שלו, במקום לעבוד במהירות כהרגלו.
'תמשיך לבהות בפלאפון. זה לא יעזור לך למצוא אותי.' היא חזרה לעבוד, קצת יותר רגועה, עכשיו כשראתה שהוא מושפע בדיוק כמוה.
אהבתם? תגיבו!
זה רק שנייה מהזמן שלכם, אבל זה נותן לי יופי של מוטיבציה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: