סיפור של שנה,
התחלתי ללמוד בבית ספר חדש בתחילת שנה שעברה, הייתי ילדה מתוקה ונדיבה וביישנית קצת,
כל מי שביקש ממני סיגריה קיבל, אף פעם לא העלבתי אף אחד, לא שנאתי אף אחד סתם,
אז כל הבנות זונה הקנאיות התחילו להיות כלבות אליי כי הייתי יפה מהן בהרבה, והבנים שלהן רצו אותי,
לא הבנתי בכלל מה קורה מסביבי, היה בחור אחד (דביל) שקראו לו טל והוא מצא חן בעיניי כי היו לו שריטות על הידיים והוא לא דיבר הרבה,
חודש-חודשיים מאוחר יותר נהיינו חברים, היה לי כיף איתו כי הייתי נאיבית וטיפשה והוא היה נראה לי חמוד, הוא היה אידיוט בדיוק כמו כולם כמובן,
זה הסתבר חודשיים אחרי זה, כשכבר היינו בסוף הקשר שלנו כזה, הכרתי עוד איזה ילד אחד מהבצפר, נועם, הוא הגעיל אותי בטירוף בהתחלה,
אני זוכרת בתחילת השנה איך הוא ניסה לדבר איתי על קעקועים, פשוט קמתי והלכתי, בן אדם דוחה וריקני, לא סבלתי אותו מההתחלה,
אני נורא רציתי שטל יקנא, לא כי היה איכפת לי ממנו אלא כי רציתי להוכיח לעצמי שאני לא זו עם הזנב בין הרגליים,
אז התחלתי להזמין את הנועם הזה אליי הבייתה, כדי שטל יקנא, וזה באמת עבד,
אמא שלי חיבבה אותו והציעה לי לצאת איתו, כל כך נגעלתי מהמחשבה עליו, הוא הכי רחוק ממשהו שהייתי מתאהבת בו אי פעם,
ובכל זאת נראה לי שחיבבתי אותו גם כן.
אח"כ נפרדתי מטל כי כבר היה כל כך משעמם איתו, ואני התחלתי להתפכח, העפתי אותו מהחיים שלי, ונישקתי את נועם,
היינו חברים איזה שבוע מוזר וצבוע, מלא העמדות פנים, שנינו לא ידענו איך להתמודד אחד עם השני,
בסוף השבוע נסעתי איתו לחור שהאמא שלו גרה בו, סבלתי שם כל כך שרציתי להתאבד, הוא התייחס אליי כמו לחרא, אני לא יודעת למה, הייתי נורא ביישנית
נורא אהבתי אותו ורציתי שלמשפחה שלו יהיה רושם עליי, כססתי ציפורניים וישבתי וקראתי את "פרא" של גבי ניצן כל השבת,
רציתי שיאהב אותי, והוא כל כך היה אפס, לא יכל היה להתמודד איתי בכלל, הוא צריך בחורה שתאכיל אותו או משהו,
בכל אופן, זה נגמר ושנאתי אותו, ואמרתי לעצמי שאין מצב שהוא זרק אותי, אין מצב,
החלטתי לגרום לו להתאהב בי, ואני הרי מאז ומתמיד הייתי ילדה משועממת ומפונקת, לא היו לי דברים מועילים להתעסק בהם, הבית שלי יכול לחרפן פיל אז הייתי חייבת
למצוא לעצמי תעסוקה,
צבעתי את השיער לבלונדיני וקניתי שמלות לבנות, אח"כ הגיע החופש הגדול וכבר לא הייתה לי הזדמנות לראות אותו בבית הספר, אז החלטתי לרקום תוכנית נהדרת כדי שיחזור אליי על ארבע, התחברתי לחבורה של מאגניבים מפגרים מהעיר ונהייתי חברה של ההעתק המדויק של נועם, כדי שיקנא,
הוא באמת קינא, אין לתאר את הסיפוק של הוא שואל אותי אחרי הבית ספר "לאן את הולכת" ואני עונה לו "לחבר שלי"
אבל זה לא משנה, העפתי את אותו בחור ברגע שראיתי שאני יכולה לעשות בנועם מה שבא לי, ובאמת היה לנו איזה לילה ביחד, ואח"כ הוא נעלם בבוקר,
לא איכפת לי, מלכתחילה הוא לא היה שווה את ההתעסקות בו, אבל לי זה נמאס, נמאס לי מגברים שמתייחסים אליי כמו לחרא.
עזבתי את הבית ספר, ועכשיו אני עוד פה, אני לא חושבת על נועם בכלל,
לא על אף אחד,
רק על איך לעזאזעל הגעתי הנה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
