לאחרונה גיליתי שהפסקתי באמת לחשוב.

אני קם בבוקר ומתחיל לשחרר שורות סטאטוסים לעולם בכל אמצעי אפשרי כדי שידעו שאני חי.

"אני חייב קפה" "בוקר טוב לכולם" ואת רשימת השאלות הקבועה עם כל מי שרק רומז שהוא רוצה לשחק את משחק לטיפות האגו הזה.

מה שלומך?, איך המשפחה? ילדים?

כמו תמיד גם במשחק הזה אין מחשבה ויותר מכך גם אין באמת תשובות.

את האמת אני כבר לא בטוח שאני יודע איך לענות על השאלות הללו.

בבוקר כשאני קורא עיתון אני קורא כותרות ומתחיל לצטט אותם לכל מי שרק מוכן לשמוע ומוכן כמוני להשלים עם הכותרת בלבד, בלי המשמעויות הנגזרות ממנה, שלא יסבך לי את הבוקר בנתונים מיותרים על המחיר האמיתי של הקוטג' או על כמות תאונות הדרכים בחתך אזורי ומה עושים עם המצב הביטחוני. הרי כל הפרטים גם מצוטטים מהעיתון זה לא שהוא חשב עליהם בעצמו.

עד לאחרונה, הזמן בו גיליתי שאני לא באמת חושב, כנראה שלא הפריע לי כלל העובדה שאני לא חושב ופשוט חייתי איתה בכיף.

ציטטתי אני וציטטו לי בחזרה ובסוף יצאנו מרוצים עד לשנייה שבה אתה לא מכיר את הדמות המצוטטת ואז אתה חושב שחס וחלילה אולי פספסת משהו בתחומי הידע שלכאורה אתה מבין בהם כי אתה יודע לצטט יותר טוב מכולם.

אז אתה קורא את המצוטט ומגלה שבעצם הוא חשב על הרעיונות שהוא כותב בעצמו ולא סתם מצטט מקודמיו.

הרי ידוע לכולם  שלא היה יותר מידי מה לעשות בעבר הרחוק. אז הם חשבו וכתבו. לא היה להם פייסבוק או טויטר או סמארטפון שיעסיק אותם, הם היו חייבים למצוא עיסוקים אחרים.

אז התחלתי לחזור ולחשוב על דברים.

על כל דבר שניתן לחשוב עליו.

למה אני שותה קונה את הקפה במקום בו השירות בעייתי? עד עכשיו פשוט רציתי קפה ומיהרתי לעבודה אז אני הבלגתי על היחס המחפיר.

למה אני עדיין מנוי למגזין שאני לא קורא באמת ורק מצטט ממנו?

למה אני כל כך עייף כל הזמן בלי לעשות כלום?

למה לא הפריע לי עד היום שיש טייקונים במדינה ושהם אוכלים לי גם את המשכורת וגם את הפנסיה?

ולמה אני עוד נשוי בעולם בו אחוז הגרושין כמעט ועבר את אחוז הנישואין? (אגב התשובה שקיבלתי מעצמי היא שגם אחרי זוגיות של 11 שנה ונישואין של 3 שנים אני עדיין מאוהב כמו נער מתבגר, מדהים נכון?)

אז התחלתי לשחק שוב שח.

בתור ילד אהבתי את זה כי זה גרם לי לחשוב.

אל תיבהלו לא הלכתי לשחק שח עם אנשים אמיתיים חס וחלילה למפגש עם אנשים פנים מול פנים אני עדיין לא מוכן.

התחלתי לשחק בסמארטפון.

גיליתי שהיכולות שלי בשח שווים ליכולות של ילד בכיתה ב'.

אני יודע מה כל כלי עושה אבל איך לעזאזל לא ראיתי שהפלאפון שלי מכנן לי על המלכה?

אחרי שבוע חזרתי לעצמי ושוב התחלתי לחשב מהלכים קדימה.

נשבע לכם הרגשה נפלאה, כאילו שוחררתי מהמטריקס.

עכשיו אני מחפש את הצעד הבא בכל הנאורות וההארה הזו.

איך לחזור לחשוב באופן קבוע ולהתרחק מכל המצטטים חסרי המשמעות?

ומה לעשות עם תוצרי המחשבות שיצרתי? חוץ מלבטל את המנוי לעיתון, לרכוש מכונת תספורת ולהפסיק לקרוא עיתונות מסולפת שמנסה לעשות לי שטיפת מוח.

ולמרות שלבלוג הזה אין קוראים והוא משמש יותר כיומן אישי.

במידה ולמישהו אי שם יש רעיון להמשך או שהוא חש שגם הוא הפסיק לחשוב כמוני ורוצה לשתף תגובה תתקבל בברכה.

להתראות בקפה הבא

אסף