פוסט זה בא כתגובה על המאמר של לילך סיגן המובא בקישור להלן:

עזבו צדק העיקר הרדיפה

ראשית אני חייב להודות שאני קורא דה - מרקר.
שנית כפי שניתן להבין מהתגובה הזו אני קורא גם את עיתונכם.
הבוקר כשלילך סיגן כתבה שהתור שלה מתעסק בעובדות לא באמת הבנתי למה היא מתכוונת?
העובדות שהיא ציינה נכונות וזה בסדר השאלה היא מה המשקל שיש ליחס להן במציאות המורכבת של נוחי דנקנר.
אני לא מאמין שדה-מרקר בחר בנוחי דנקנר כמועמד להכפשה אגרסיבית סתם כי הוא לא נחמד או לא מנוי לעיתון.
להיפך במידה ולילך שכחה נוחי דנקנר הוא אחד הגורמים המרכזיים המייצגים את הנושא המסוקר ביותר של דה - מרקר בשנים האחרונות נושא הריכוזיות.
להלן עוד כמה עובדות שכדאי להתבונן בהן אך לילך בחרה שלא להציג אותן כלל כי הן מפריעות לתמונת ה"רדיפה"
1.  אי.די.בי. היא אחת החברות הגדולות ביותר במשק.
2.אי.די.בי היא אחת החברות הריכוזיות ביותר במשק.
3. נוחי דנקנר הוא אחד האנשים הממונפים ביותר במשק.
4. נוחי דנקנר שולט באמצעות הון קטן בכספי ציבור רבים מאוד ומנהל אותם בצורה לא אחראית.

ניתן להוסיף לזה עוד כמה סעיפים שמבהירים א תכוונתי.

השאלה היא לא כמה סיקרו עצם ההתיחסות לנתון הזה מבישה כי היא מעוורת את עיני הקוראים.
הקורא הנבוך עומד מול הנתון העצום הזה, שאין ספק שהוא נכון וחש ברדיפה.
בדיוק מה שרצת לילך להשיג.
היא לא רצתה שהקורא ידע על מה באמת היו הסיקורים.
היא לא רצתה שהקורא ידע שדה - מרקר סיקר את אי.די. בי והתריע על העסקאות הבעייתיות.
היא לא רצתה שהקורא ידע שדה - מרקר התריע על פעולות חשבונאיות מפוקפקות שבוצעו באי.די. בי
היא גם לא רצתה שהקורא יבין את משמעות המינוף ואת חלוקת הדיוידנטים ע"ב כספי הפנסיה שלו.

במטרה להבהיר את התמונה המלאה לעיתים אני קורא גם גלובס וכלכליסט ואופי האיזכורים בעיתונים אלו היה שונה לחלוטין
אולי כדאי ללילך לשאול את עצמה למה זה הנתון?
למה כלכליסט וגלובס לא התעסקו ביד רחבה בחברה הכי דומיננטית וממונפת בישראל?
למה גלובס למשל העדיף להשקיע ולבחון בעיות בחברות אחרות צהובות יותר ופחות מאיימות על חופש העיתונות כמו סטימצקי אם אני זוכר נכון הייתה שורת כתבות מרכזיות על שוק הספרים בשנה האחרונה.
השאלות רבות אך הנתון והדעה שמתלווה אליו ואותה בחרה העיתונאית להציג לקוראים שלה הם השוליים ביותר, הכי מטעם והכי לא צודקים שקראתי בעיתונכם מזה זמן.
חבל שבימי משבר אלו בהם גם עיתונכם במשבר גדול יש עיתונאים שבוחרים לשחק עם נתונים בצורה שכל כך מזלזלת בקוראים ויכולת הסקת המסקנות שלהם מתאימה יותר לצהובונים כמו פנאי פלוס.
אבל מה אני מבין אולי באמת גם במשבר הזה וגם ביכולת ניתוח הנתונים אשמים דה - מרקר / ישראל היום / ידיעות אחרונות.

כמובן שכל המובא פה מציג את דעתי האישית