אני יודעת שהייתי אמורה לכתוב את הפוסט אתמול, אבל לא היה לי זמן. אז אני כותבת אותו היום.
האמת היא, שכשהתעוררתי בבוקר בכלל לא זכרתי שהיום ה- 8 לדצמבר, וכשהזכירו לי היו לי הרבה יסורי מצפון שלא זכרתי.
בסך הכל עבר עליי יום רגיל יחסית, לא הייתי מדוכאת יותר מדיי. עכשיו אני מרגישה רע בגלל זה.
אתמול, לפני 28 שנים בדיוק, ג'ון לנון נורה מחוץ לביתו בניו יורק על ידי מארק דייויד צ'פמן.
אמנם ג'ון לנון מת, אבל המוזיקה שלו לא מתה. היא תמשיך לחיות איתנו לנצח.
ג'ון השפיע הרבה על המוזיקה- הוא היה מהראשונים שכתבו שירים עם משמעות, ואת ההשפעה שלו על המוזיקה אפשר לראות עד היום.
ג'ון היה אדם מאוד מיוחד מבחינת המוזיקה שלו, מבחינת הדעות שלו. אני לא אומרת שהוא היה מושלם, או כמעט מושלם.
אף אחד לא מושלם.
ג'ון כתב את השירים שלו מהלב, כתב את מה שהוא הרגיש באמת. הוא לא כתב אותם רק כדי שאנשים יאהבו אותם- וזה אחד הדברים שהכי מייחדים אותו.
השירים של ג'ון הם עמוקים ואמיתיים מאוד, ואני בטוחה שלא רק לי מאוד קל להזדהות איתם.
ג'ון, אנחנו מקווים שטוב לך שם למעלה.
תמיד נזכור אותך ונתגעגע אליך, והמוזיקה שלך תמיד תחייה איתנו לנצח.
יהי זכרך ברוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
