בתוך המהומה אני קשוב לרחשי לב הפועמים מתוכך.
את נסערת ומבינה את הבהילות של רוחי הנושבת לכיוונך.
ואני התכוונתי לחדור לעומק מבצרך. ולהפקיד את רוחי
בנשמתך.
כמו בספר פתוח אני קורא את ליבך. ובין השורות את רצונך.
חשוב לך לחיות את עצמך. שלמה ואמיתית אך לבדך.
סגרת בפני את דלתך. אטמת את כל הדרכים למעונך.
ורציתי להגיד לך את הדברים היפים הנעימים היישר
לאוזנך.
את מילותיי הנגזרות מתוך נשמתי הייתי מניח לפתח
היכלך.
הייתי נותן לך להרגיש את עוצמת אוני בקרבך. ממלא את
גופך.
הייתי מלטף באצבעות רכות את שערך. כובש את כל כולך.
לו רצית היית נותנת מנוח לבינתך. ומאפשרת
חופש לדמיונך.
כמה טוב וצודק היה קורה בסביבתך. וחלומי היה לחלומך.
הזמן שחולף מקבל משמעות של נצח בתוך עולמך.
הלב המלא בתשוקה נסתרת מביט בך ובדרכך.
משתדל להרשים את מחשבתך. ולהרדים את התנגדותך.
מקבלת אותי באומץ אל חיקך. מכניסה אותי תחת כנפך.
לו קשרת את גורלי בגורלך. כה רצתה נפשי את נפשך.
נותנת בי סימנים מאהבתך. וטעם
לחיים במחיצתך.