נכנסתי לעליית גג מעופשת ומאובקת בבית ששיפצנו. המשימה הפשוטה היא לנקות חפיףו לשאוב קצת ולצאת משם כמה שיותר מהר. טיטאתי וניקיתי ובאתי להרים משהו- ופתאום בום.

הרגשתי את הרצפה מתחת לרגליי נעלמת. כל כך הייתי מופתע - לא האמנתי שזה יכול לקרות אבל לפני שהתרסקתי הצלחתי להחזיק בשתי ידיים בשארית הרצפה שנשארה. הסתכלתי למטה אני יודע שהמחשבה הראשונה שעלתה לי בראש זה כמה צרות זה הולך ליצור, כמה בלאגן ולכלוך ותיקונים -ואז הסתכלתי שוב למטה וראיתי הרבה מאוד חפצים חדים שלא כדאי שאפול עליהם- אסור לי ליפול אני חייב להחזיק.

צעקתי לפועל שיעזור לי כבר שיעזור לי להרים אותי- הוא היה כולו מופתע, אפילו יותר ממני אבל גם הוא הצליח להתעשת ותפס את היד שלי. "מזל שאני מתאמן," אמרתי לעצמי בלב, "אחרת כנראה הייתי עכשיו מת". פחדתי שהרצפה מתחתי הולכת גם היא ליפול באותו רגע שום דבר לא נראה לי בטוח.

אני חייב להזהר יותר. למזלי נשארתי בחיים ולמזלי פרט למספר שיפשופים, שריטות ופציעות לא נפגעתי או שברתי משהו.

אמרתי גומל.

אני זוכר שאסור לי ליפול- חייב להחזיק.

אז, זה קרה לפני שבועיים כמעט, והנה, היום נפל עליי משקוף אלומיניום ופתח לי את הראש. 

יותר מכל - אני חייב להיות זהיר.

בקרוב סיפורים על פראג.