מצדיק את שמי, אני יושב לי בשעה שכבר ראויה להיקרא "לפנות בוקר" ופותר תרגילים במתמטיקה. חשיבה כמותית ,חשיבה מילולית, אנגלית אלו הדברים שבראש מעייני, ונראה כפי שהחיים לא מעניינים אותי. לא החלומות והשאיפות, שמרוב פסיכומטרי מרגישות כמו גחמות; לא הבורסה בוול-סטריט שכל כך יקרה לליבי; לא חדשות ואקטואליה; לא לימודי הספרדית שלי; לא חיי חברה וגם לא הזוגיות שעמלתי על טיפוחה וחיזוקה במשך שלושה שנים. אפילו ספורט אני כבר לא עושה בשביל אורח החיים- אלא בשל תרומתו לתפוקתי הפסיכומטרית גרידא.

השעה המאוחרת היא מסיבה פשוטה שבשעות הבוקר עדיף לישון, ככה אף אחד לא מפריע לי ללמוד. אבל אם אני מתבונן קצת יותר לעומק, אני מרגיש שלא רק ההטרדות של הסביבה הן שגורמות לי ללמוד בשעות כאלו, אלא גם בגלל שאני פשוט לא נרדם. אתמול שכבתי במיטה 8 שעות ונותרתי עירני, בשלב מסוים פתחתי ספר והתחלתי לקרוא באנגלית.

התקופה הזו כל כך מרגיזה אותי. כל מה שאני עושה זה לכוון לציון שממש לא הולך לשקף את היכולות האמיתיות שלי. וכל זה רק בשביל להתקבל למוסד האקדמאי הנוצץ ביותר בישראל- הטכניון. בכח, זה לא באמת משנה איפה אני אלמד, בראודה, טכניון , בן גוריון או העברית- כולם מקנים אותו תואר, אבל הטכניון זה... איך נאמר את זה? רשת גדולה מאוד של קשרים. בן דוד שלי, לדוגמא, הכיר בטכניון את האנשים הנכונים, והיום הוא מנהל מפעל לייצור שבבים בתיאלנד, בעזרתם. אני מקווה למצוא גם סוגי קשרים שיוכלו לסייע לי, ולכן השאיפה הכל כך גדולה. רבים לאחרונה שואלים אותי "ומה יקרה אם לא אתקבל לטכניון?" אז בגדול אני לא חושב על זה, אבל אם נרצה שנייה כן להשקיע מחשבה, אז זה לא משמעותי- אני אעשה תואר במקום אחר ואמצא דרך אחרת להצליח.

ובנימה אופטימית זו, חזרתי לשנן מילים בעברית.