ידידה יקרה לי שקראה את הפוסט מבעוד מועד אמרה שכנראה יתפסו אותי שטחי, שכסף הכול בשבילי. סתם רציתי להגיד שבעיניי כסף זה אמצעי- להשיג משאבים והשפעה, שהם כל כך חשובים לאדם כמוני שרוצה להביא יום אחד שינוי. קריאה מהנה.

יום שישי אבא אמר לי להחליף חולצה. זה בעצם הטקס המסורתי שלו: אני בדרך כלל לבוש ומוכן ליציאה בבגדי עבודה (ג'ינס  שאני יכול ללכלך בצבע, נעלי BLUNDSTONE וחולצה שעלייה מודפס מאחורה לוגו החברה "המשקם") ואז הוא מסתכל עליי ואומר לי "תחליף חולצה בר, אתה איתי היום", אני מהנהן, מחליף זריז חולצה ויוצאים לטייל בחיפה-קריות.

תמיד יוצא לי לקבל השראה מימים כאלו, בעיקר בגלל שאנחנו מדברים על איך אני צריך לפעול כדי שמהר מאוד אתעשר- בעיקר דיבורים, אבל רוב המעשים נבעו מהדיבורים הללו. ביום שישי האחרון נסענו לדניה, שזו שכונה שבה מתגוררים כל בני העשירון החיפאי העליון. יצא לי להכיר את יוסי, שהוא סוכן ביטוח מאוד מצליח במתעסק בייעוץ פנסיוני. הוא אפילו מכיר את דוד שלי מבנק לאומי כי הוא עבד איתו. אחרי שאבא ואני בעיקר היינו שם בשביל ללוות קבלן משנה שיתן הצעת מחיר לזיפות גג, יוסי אמר לי "דבר איתי שתחליט על כיוון בחיים, אתה יודע, אתה לא חייב ללכת בדרך של אבא" ונתן לי צביטה כזו על הלחי כמו איזה דוד אוהב. זה מחמיא, לאחורנה הרבה "בוגרים" מנסים להציע לי שלל עבודות החל ממכירות, שביום שלישי האחרון המרצה שלי בקורס למסחר בשוק ההון הציע לי לעבוד במכירות של הקורס כי יש בי הרבה אנרגיה, כלה בשלל הזדמנויות אחרות שהיו לאחרונה ועכשיו גם זה. זה רעיון די טוב לפנות אל יוסי- הוא אדם די כריזמטי ואני בטוח שהוא מקושר , ואולי הוא יוכל לסדר לי עבודה עם פחות שעות, יותר משכורת ויותר חשיפה לקשת רחבה של אנשים.

אחרי שהיינו בדניה נסענו לבית קפה רוזמרי בעיר שלנו, קרית ביאליק. בית הקפה הזה הוא מקום שבו כל אנשי העסקים של הקריות יושבים בבוקר, נפגשים ובעיקר מקשקשים. זה מצחיק, אבל שם יושבים כל המי ומי של הקריות. די עצוב שקרנו של המקום הזו עומדת לרדת, כי פותחים ממש לידו סניף של קפה קפה, וההיסטוריה כבר הראתה שסניף של קפה קפה סמוך לבתי קפה אחרים גורמת בסופו של דבר לסגירת המקום- כמו לה גופרה באח"י אילת שנסגר בשנה האחרונה. בכל מקרה, אבא ביקש טובה מחבר שלו נדלניסט אחד שילך לבדוק את מצב הקרקע שלנו ברחובות, היה מעניין מאוד לשמוע את כל מה שקורה שם באדמות האלו.

אבא שאל אותי מדוע זנחתי את הרעיון של לעשות קורס הדברה, אז אמרתי לו שזה בא על חשבון קורסים אחרים. הוא האכיל אותי סרטים טובים "תחשוב על זה, א.א.א. המשקם (ע"ר) - שלוחת ההדברות. אתה גם תעבוד דרך החברה, שזה אומר הקלות במס הכנסה, וגם יהיה לך חלק מהמבנה תעשייתי וגם פירסום חינם. מה אכפת לך?" חשבתי על זה קצת והגעתי למסקנה שאם אני אמצא קורס מזורז של 3-4 חודש אני מוכן לעשות את הקורס. 8 חודשים נראה לי הרבה יותר מידי זמן. אז אולי. בכל מקרה כרגע גם ככה יש לי קורס אחד בפועל, ועוד כמה בתיכנון.

בהזדמנות זו אספר לכם שעליתי מזמן על רעיון כלשהו לסטרטאפ בתחום האינטרנט. אני מחפש שותפים.  אני מחפש בחור/ה, עדיף חייל משוחרר בין הגילאים 20-25 אבל לא מחייב. מה שכן חובה זה אמביציה ורצון להצליח ולהתפתח, ידע מעמיק בתחום בניית אתרי אינטרנט על צד הלקוח וצד השרת(תחום הPHP- עדיפות גבוהה).

מתאימים? מכירים מישהו שמתאים? השאירו לי תגובה ובואו נדבר על זה.

אבא יקר שלי,

אני רוצה לספר לך כמה אני אוהב אותך. אני יודע שפעם קצת פחות אהבתי אותך, אני באמת לא מכחיש, ואני יודע שאתה יודע את זה. אני יודע שפעם לכולנו היה יותר קשה איתך. אבל אני יודע שאתה עשית משנה מאמצים למען אמא, למען אחיי ולמעני. אני יודע שהשתנית למעננו ואני שמח שעשית אותם. הפכת להיות הבן אדם שאני כל כך מעריץ היום.

אין לי בכלל מושג מאיפה להתחיל, אולי אני צריך להתחיל מכך שאתה מקור כל האמביציה שלי. אתה עשית דברים גדולים בחיים שלך. אבא, אתה בנית עסק ב10 אצבעותייך, ממש לפני 17 שנה אתה ואמא הקמתם את החברה שעדיין מאכילה הרבה מאוד פיות, ולא רק את התא המשפחתי הלא קטן שלנו, אלא גם את משפחות העובדים והשמאים. בנית לאחיי ולי אימפריה. עשית עבודה מופלאה וכל יום שאני מגיע לעבודה איתך אני מבין את זה. אתה מוכשר מאוד במה שאתה עושה אבא'לה, אתה איש מכירות ללא רבב, אתה יודע להתמקח ויודע מתי לדרוש עוד כסף, אתה נלחם כמו אריה על כל שקל, ואני רואה בעיניים שלך שזה מתוך רצון לשמור על הבית. אתה מבין אנשים ואתה מנהל תעניינים בקצב מסחרר- מחד גיסא אתה לא מתפשר ואתה קשוח עם העובדים כשצריך , ומאידך גיסא אתה יודע איך להיות סחבאק איתם. מתעוררת בי השראה כל פעם שאני יוצא איתך לשטח.

אתה דואג לי. בתקופת הצבא כשידעת שלא היה לי קל ושרציתי עוד כסף לא שלחת אותי לעבוד, אלא פשוט נתת לי כסף, וכשכן שלחת אותי לעבוד, הייתי פשוט בא איתך בימי שישי לסידורים ומעביר איתך את הזמן. אני זוכר שכשהייתי אומר לך שאני לא מרגיש שעבדתי בשביל הכסף, אמרת לי שזה לא נכון ושמספיק שהקדשתי קצת זמן והראתי נכונות לעבוד. בעיניים שלך ראיתי שזה יותר מזה כי חיפשת להכיר את הבן שלך. לא הכרת אותי וסוף סוף מצאת את הצ'אנס. דיברנו על הכול מהעסק שלנו ועד לחַברה שלי, מענייני פוליטיקה ועד ספורט. אני שמח שיצא לנו לעשות את השיחות האלו כי באמת גיליתי כמה טוב עומד לזכותך.

אני זוכר שראיתי יום אחד במשרד פתקים שעשית עליהם רישומים וראיתי שם כל מיני קשקושים שעשית, כל מיני ציורים וסקיצות. אני זוכר שראיתי שכתבת גם שטויות שם, זה העלה בי חיוך, כי ראיתי את אבא האנושי, לא את איש העסקים. ראיתי את הגבר שמתעניין בנשיונל הג'אוגרפיק בימי שבת ומספר לי על בעל חיים חדש שהרגע הוא גילה, ראיתי את אבא שלי ששומע איזו מילה מצחיקה שמישהו אומר לו, והוא חוזר אחריה למרות שהוא לא מבין מה היא בידיוק אומרת. ראיתי את אבא שלי שאני צריך לתקן לו שמות שהוא קורא באנגלית.

והכי, אבל הכי שימחת אותי כשהיום שאלת אותי "מה דעתך, טעיתי כשאמרתי לו שנוריד לו 200 שקל לחודש?" אתה מעריך את דעתי, גם אם היא לא נכונה אתה מקשיב ומתייעץ איתי. גם אם אני טועה, אתה מוכן תמיד לשמוע.

אני יודע שפעם סלדתי ממך והחיים במחיצתך לא היו קלים כלל, בלשון המעטה. אבל גם כשאתה לא אומר את זה אני יודע שאתה מצטער, וגם כשאני לא אומר את זה, אתה יודע שסלחתי כבר מזמן. אתה מקור כל האמביציה שלי, אני רוצה להיות כמוך, אבא שלי. תודה תודה. 

"בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר"