היום עשיתי את אימון החיטוב השני שלי. אני עושה סוג של "ניסוי". אני אוכל לפי השיטה, שזה אומר שאני אוכל מזונות  שלא נחשבים "דיאטטיים", בשילוב עם אימוני חיטוב מתאימים (שאת האימונים מנחה המאמן שלי לשעבר, עמית, שכרגע הוא עושה את התואר השני שלו בחינוך גופני). אני רוצה לראות אם האימונים בשילוב תזונת הדרך הקלה לרדת במשקל יצליחו להניח תוצאות של אנשים הפועלים בתוכנית תזונה רגילה.

כרגע אני אחרי הריצת חיטוב השנייה שלי וההרגשה נהדרת. כאילו מעולם לא הפסקתי להתאמן, כאילו מעולם לא נפלתי על שתי הרגליים שגרמו לי אובדן של שנתיים אימונים ועוד שנתיים של שברי מאמץ.

במוצ"ש עתידה להיות הריצה השלישית. הולך להיות מעניין, זה בטוח :)

הפוסטים האחרונים לבשו צורה מדוכאת מידי לטעמי, וזה פשוט לא אופי הבלוג הזה. לכן החלטתי לספר דווקא על הדברים היפים בימים האחרונים.

אני מאושר. נכון, אין לי חברה כמו פעם, אבל אני מחייך כל הזמן. אני יוצא ונהנה ועושה חיים משוגעים. אני לא זוכר תקופה בחיים שלי בזמן הזוגיות שהרגשתי מאושר כמו שאני מרגיש עכשיו. ולא, זה לא אומר שאני מצטער על הזמן שהייתי עם הבת זוג הקודמת שלי, והייתי מאוהב וזה היה מדהים, אבל עכשיו אני בשלב אחר בחיי, בשלב שבו אני לומד לחייך ולהינות, ולא לתת לאנשים אחרים להכתיב לי מה הרגשות שלי. וזה מוביל אותי לדבר הבא:

אני לומד. כן, לומד. אני לא מתכוון לפסיכומטרי הארור, אלא דווקא לעובדה שאני לומד איך להתנהג. אני עושה טעויות ומעלה חשיבה ביקורתית כל הזמן, אני מחזק את עצמי על המקומות שבהם אני חזק ואני די מצליח.

אני חברותי ופופולארי. פעם ראשונה בחיי שאני מרגיש "מקובל" אנשים אוהבים להיות בחברתי פתאום, ואני מרגיש לעיתים קרובות כמו מסמר הערב. אני יוצא כמעט כל יום לבלות עם חברים אחרים, וגם יוצא לי להיות עם בנות פה ושם וזה ממש אחלה. חוץ מזה, יש לי חברים נהדרים ואני אוהב אותם מאוד.

הורדתי פאקינג 20 קילו. נכון, זה כבר קרה לפני שנה וחצי, אבל עברה שנה וחצי ואני עדיין כל יום מתעורר ומסתכל במראה ואני מודה לאלוקים על הדרך שעברתי. שנה וחצי ואני עדיין מעריך את זה. והנה, דיברתי עם המאמן שלי לשעבר והוא הבטיח לתת לי עצות טובות לחיטוב, כדי שבקיץ אני אהיה הכי יפה בים :)

יש לי תוכנית. לפעמים זה משעמם אנשים, אבל לי אשכרה יש כיוון מה אני רוצה לעשות בחיים. יש לי חלומות ויש לי רצונות- אני פשוט צריך להמשיך להתקדם ולהצליח. האמת? אני די משוכנע שאני בדרך הנכונה.

Clap along if you feel

Like a room without a roof

Clap along if you feel

Like happines is the true

העניין הוא שאני פשוט כל הזמן מחייך. כל הזמן.

ככה אני רוצה לשמור על זה, אני יכול לעשות את זה.

ואלוקים, זה כל כך כיף. תודה תודה תודה.

כנראה שאני משדר משהו לא נכון, אם שיר חשבה שאני מעוניין להיכנס איתה למערכת יחסים. יכול להיות שזה החיוך הרחב שלי, או המחמאות הנהדרות שפיזרתי אחרי שהתנשקנו. יכול להיות שדיברתי מוקדם מדי על הסיפור עם החבר הסנוב שלי, יכול להיות שזה  העובדה ששלחתי לה כמה הודעות ולא חיכיתי שהיא תענה על הראשונה. יכול להיות שזה הכול ביחד. אני רק יודע שהיא הרגישה שאני רוצה להכנס למערכת יחסים

ושלא תבינו אותי לא נכון, לא פסלתי אופציה כזו. היא פשוט נרתעה מזה. חבל שזה לא היה קיים. החלפנו כמה סמסים ביום שבת וראיתי לאן זה הולך. אבל לא נורא, זה בהחלט הפסד שלה. העניין הוא שאני יודע שאם הצלחתי לכבוש אותה(ואת כל החבורה שלה, כולן שם היו דלוקות עליי, בקטע פשוט דפוק) אז אני יכול לכבוש גם בנות אחרות. וזה פשוט אחלה.

אתמול בערב כתבתי פוסט "יפה" על החברה הוקדמת שלי. כל כך התרגזתי על מערכת היחסים החדשה שלה, שבעיניי כיוונה אך ורק בשביל שאקנא, שכתבתי משהו שממש לא אופייני לי-מכתב קטן ואישי מלא רעל... אני אישית נגעל לקרוא את זה עכשיו. בכל מקרה, את הפוסט שמרתי כטיוטה, ואני לא חושב שזה ייצא לאור מתישהו... אולי פעם בשביל הנוסטלגיה. אבל זו לא הסיבה שהתיישבתי לכתוב.

אחרי שזיינתי בחורה אתמול בשביל 'לחגוג' את הזוגיות החדשה של האקסית שלי, היום לא יכולתי להשבר והייתי חייב לצאת. יצאנו לספרייה ברמת ישי כמו תמיד שותים בעמידה(שזה דווקא אחלה, אפשר לרקוד פתאום בפאב ולא להרגיש מוזר :) ) ואז אחד מחבריי הציע ללכת לבית המרזח. חבר נוסף שלנו הגיע עם חברים שלו. הוא היה ממש סנוב כלפיי, האמת שלאחרונה הוא נעשה ממש סנוב כלפיי. הבנתי בעצמי למה הוא לא פתוח איתי, מי שמחכה לו בבית המרזח רוצה אותי, והוא רוצה אותה. זו שיר. אחרי שהבחור הסגור והבחור שהגענו איתו לרמת ישי נסעו לבדם לבית המרזח והשאירו אותנו בספרייה (מרחק של 5 ק"מ הליכה), כבר ממש התעצבנתי עליו. עם עד עכשיו הבטחתי לעצמי שלא משנה כמה מקסימה שיר, כמה יפה וכמה היא מתחנחנת כלפיי, אני לא אצא איתה. אחרי שהוא נהייה מגעיל אליי הוא באמת יכול ללכת להזדיין.

הגענו איכשהו, אני ועוד שניים מחבריי שהושארנו מאחור לבית המרזח. ומסתבר שהחבר הנוסף פשוט הלך הביתה. אני מנסה שלא להתקרב לשיר, "ככה אתה רוצה לשרוף את עצמך מול חברים שלך?", הראש שלי אומר לי. אני רוקד עם חבר בפינה בצד המרזח ואז היא קוראת לי. בהתחלה אני חושב שהיא קוראת למישהו אחר ואז אני מבין שאין לי מנוס, אני גם לא יכול לצאת בן זונה.
"למה אתה סנוב היום?" שיר שאלה אותי."

"אני לא סנוב, אני שם עם חבר ואני לא רוצה להשאיר אותו לבד"

"אז שיבוא גם"

ברור שתומר יותר מיישמח להכיר בנות חדשות. התחלנו לרקוד והאמת שבהתחלה ניסיתי לזרום עם בחורה אחרת שהם הביאו, אבל הרגשתי שזה בכלל לא מה שאני רוצה. השנייה היתה חמודה, אבל באמת שהרגשתי משיכה לשיר. באיזשהו שלב לקחתי אותה לצד והתחלנו לדבר. עוד יותר הצידה לקחתי אותה, ויצאנו מהמרזח וישבנו בחוץ. התחלנו לדבר על מיליון דברים ואני מרגיש את המתח המיני אבל אני לא בטוח אם אני יכול לנשק אותה. בחורה אחרת כבר היתה שומרת על קשר עין. אז מה? היא בעצם לא נמשכת אליי? זה מרגיש אבל שכן.

אחרי כמה דקות הטתי את הראש שלה ונישקתי אותה. הרגשתי את השפתיים הרכות והנעימות שלה, ואז היא הטתה את הראש ממני. "אני מצטערת אני כל כך ביישנית". לרגע חשבתי שזה פשוט לא זה. "אני גם ביישן. כבר הרבה זמן שאני רוצה את זה ואני פשוט לא הייתי מסוגל לעשות כלום". עוד נשיקה.

פאק מה עשיתי?!

"אפשר להיות כן איתך לרגע?" *מהנהנת* יש לנו בעיה, ואני חושב שאת יודעת על מה אני מדבר. שיר הבינה אותי מיד. "כן, אני יודעת, אני מנסה להסביר לו שזה לא זה. אבל מה עושים? בוא נחשוב על זה." עוד נשיקה. "אני ממש רוצה להכיר אותך. ואני חושב שכדאי שמחר ניפגש. אבל אני חושב שכרגע יהיה מוטב שלא נספר את זה לחברים שלי, כי הם פשוט ייתלו אותי" 

"אבל למה אנחנו צריכים לתת להם דין וחשבון? למה אנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים?" היא שאלה "אנחנו יכולים, אבל אני חושב שאנחנו צריכים להיות כאן קצת חכמים. בואי נראה איך דברים מתפתחים".

החברים שלי ייצאו מהמרזח וחשבתי שנתפסתי. אחרי ששיר הלכה הרגשתי שעלו עליי והם שאלו אותי איך היה. הבנתי מה הם רצו לשמוע, אבל במקום זה אמרתי להם שייעצתי לה על הסיפור עם חבר שלה. לשיר היה חבר והם נפרדו בגלל הצבא שלו. אני לא יודע אם הם אכלו את זה, כי הם תחקרו אותי ממש, למזלי ידעתי כבר הרבה עלייה, ככה שיכולתי להמציא סיפור ללא בעיות. 

כשעליתי על האוטו נזכרתי שבכלל לא לקחתי את המספר שלה. שלחתי לה בהודעה, בלי הסבר את המספר שלי. היא ענתה לי "חחחחח אוף מעצבן שזה נגמר ככה". מתוקה. עניתי לה "זה ייתן לנו יותר חשק למחר :)". וכתגובה היא צחקה ושלחה את המספר שלה חזרה.

אני רוצה אותה כל כך, ואחרי הסיפור שהחבר הסנוב הזה עשה לי, כבר הרגשתי פחות לויאליות כלפיו. חוץ מזה, כשהוא מנשנש את האקסית של חבר משותף שלנו זה בסדר אבל כשאני הולך אחרי הלב שלי אני לא בסדר? לפעמים אני רוצה פשוט להגיד לו ללכת להזדיין ,ולפחות הפעם במעשיי, הוא לא יזדיין עם שיר.