אני שם נעליים ואימונית, לוקח אוזניות. אני יודע שמחכה לי רגעים קשים יותר, ורגעים קשים פחות אבל אני מוכוון למטרה. אני הולך לרוץ 20 דקות. אני עושה את הצעד ויוצא מהבית. אבל ה20 דקות האלו יהיו 20 דקות ויהיה מה. לא פחות, אך כמובן שמוטב יותר. אני עושה כמה צעדים ומחליט "הנה זה בא" אני מתחיל לרוץ בקצב אחיד לעבר הגבעה.

גם בגשם, גם בקור, אני יוצא לרוץ גם אם זה מסביב לבלוק מפחד לחטוף מחלה, העיקר לעמוד במטרה ולשים אתגר. מסלול זה מסלול,ככה עמית תמיד אמר לי, ואני תמיד הקשבתי לו, וככה היום אני נוהג. גם בבוץ או בשלוליות, גם בנעלי הרים ועם ג'ינס- ברגע שקבעת מסלול, כל עוד אתה מסוגל פיזית לרוץ- אתה רץ. אפילו אם אתה טיפה מאט את הקצב כי קשה, אתה רץ.

אבל פעם אחת, אפילו פעם אחת תחליט לרוץ מסלול שקבעת מראש, ולא תעמוד בו- אתה תשלם על זה בריצה הבאה. בריצה הבאה אתה תזכור שעשית לעצמך הנחה, ואז... הו הו... ואז אתה תתקשה מאוד לעמוד במטרה. כי ברגע שאתה לא עומד בסטנדרט שלך, אתה שוכח כמעט כליל איך לעמוד בו. וברגע שזה קורה, אתה לא תסתדר בקלות.

אז שים נעליים, שים אימונית, קח את המוזיקה וצא לריצה.הרי זה שווה את זה כי ההרגשה נפלא, האינדרופינים בדם שווים הכול והגאווה שיש בך היא נצחית.

השיר הזה עשה לי הרבה מאוד מרץ אתמול בריצה.

"לא מוותר כי אני לא מהחנונים 
לא מוותר ולא פוחד מהסיכונים 
לא מוותר לא מוותר "

המחשבה שמחר בבוקר אני יכול להחליט לארוז מזוודה וללכת פשוט מלחיצה אותי. לעמוד בזכות עצמי, לא להסתכל אחורה. ללכת. זה מרגיש לי כמו המחשבה הזו שהיתה לי בזמן הצניחה חופשית "מה אם אני אנתק את עצמי מהמצנח עכשיו". אני יודע שאני לא רוצה לעשות את זה, אבל מה אם אקט של טירוף יוציא ממני את זה? מה אם אני אנסה ללכת עד הקצה?

אני זוכר שכשיצאתי לחפש"ש הגעתי בסביבות 1 בלילה הביתה. ישבתי באוטו 20 דקות. קפאתי. פחדתי לצאת. "אתה עכשיו בזכות עצמך בלבד" אמרתי. איזה משפט מפחיד זה. זה ממש מפחיד לדעת שכל טעות שאני עושה, אני לא אשפט עלייה, אני לא אקבל ריתוק, קנס או מחבוש- אני פשוט אצטרך לשלם עלייה מחיר אמיתי, ואולי אני אפילו לא אלמד לקח.

מפחיד... זה מפחיד שמחר בבוקר אני יכול לסגור את שאלטר הקשרים שלי, לנתק את הפלאפון, להסתגר בבית ושאף אחד לא יוכל ליצור איתי קשר. אני פשוט יכול לנעול את הדלת בחדר שלי ולשבור את המפתח בתוך הדלת, אין יוצא ואין נכנס. 

ובין הייאוש, ישנה תקווה.

זה גם משמח אותי שאני אדם חופשי. יש לי את החופש לבחור. אני יכול לקום וללכת, כשרע לי ולא טוב. אני יכול לבחור לא להיות במקום שאני יודע שהלב שלי אומר לי "זה לא מקומך".

אני יכול לבחור לא ללמוד, כשאני רואה שמה שאני לומד זה רק איך לעשות רע. 

אני יכול לבחור לנתק קשר מאנשים שאני לא רוצה להיות בקשר איתם, כי הם רק פוגעים לי בחיים.

אני רוצה לפתוח עסק. אני רוצה לגדול ולהצליח ולהיות חזק וחכם. אני רוצה להיות איש העולם הגדול. אני רוצה אוזניית בלוטות' ולדבר בטלפון ושאנשים יראו כמה אני חשוב. אני רוצה לתרום ושיוקירו על כך! אני רוצה להיות מהמנכלים האלו בחליפות שיש להם משרד עם נוף ליד שכולם רוצים להזמין אותם לארוחות צהריים כדי לשמוע את דעתם. אני רוצה להרצות בפני אנשים על ההצלחות שלי. אני רוצה להיות איש העולם הגדול. וכאן התקווה, שזה לא יכול להגיע כשאין לי חופש. אני אדם חופשי, וגם אם זה קצת מרתיע, אני מודה לאל על כך.

שלום חברים, אני שמח לבשר שסוף סוף הגענו לחלק האחרון בסיכום. אני חייב להודות שבמהלך הקריאה, נזכרתי בהרבה דברים טובים ששכחתי אי שם. לפעמים להסתכל מחדש על דברים מזווית נוספת או שקילה מחדש של הדברים מובילה לתובנות חדשות. אני חייב להגיד, הכתיבה הזו לדעתי תרמה לי הרבה יותר מאשר היא תרמה לכם הקוראים. 

למי שעדיין לא קרא אף קטע, משמאל ברשימות שלי יש את כל הלינקים לקטעים לנוחיותכם. חשוב שתדעו, המידע שכתבתי כאן יקר לי מפז ואני מרגיש כפי שזכיתי בפיס, מאחר ואני יודע כמה זה עזר לי.

אסיים דבריי בכך שאומר שהחלק הזה של הסיכום, בצורה נורא מפתיעה(באמת מפתיעה, לא תיכננתי את מה שאני כותב פשוט לקחתי כל פעם כמה דפים ולמרבה הפתעתי הכל יצא בסדר די הגיוני) זה גם החלק המסכם של הספר. רוב הדברים האחרונים נמצאים פה.

• -אם אוכלים ירקות, כדאי לוודא שהבישול לא נמשך יותר מדי כך שהחומרים המזינים לא נהרסים ותכולת המים לא מתאיידת. פתרון טוב אחד הוא לטגן קלות את הירקות או לאדות אותם מעט.
• -ההבנה שיש סיכון באכילת בשר בהדבקות במחלות כמו הפרה המשוגעת, וכן טכניקות הזנה לא טבעיות כמו הוספת סטרואידים למזונם של בע"ח, ובשימוש באמצעי צביעה כדי להעניק לבשר מראה אכיל יותר, עשויה לסייע בהקטנת התשוקה לבשר.
• -חיות בר אוכלות כשהן רעבות, ומפסיקות לאכול כשהן שבעות. בני אדם נוטים לאכול מתוך הרגל, שגרה, שעמום או מכיוון שהם עברו שטיפת מוח שגרמה להם להאמין שאכילה לשכם אכילה היא מהנה.
  יש מספר צעדים שאפשר לעשות ע"מ לתקן את הנטיות הללו:
  1. היו תמיד ערים לכך שהמטרה האחת והיחידה של האכילה היא להעניק לגוף את הדלק והחומרים המזינים הנחוצים לו כדי לאפשר לכם לחיות חיים ארוכים, בריאים ומלאי אנרגיה. תזכרו שהבורא שלנו התכוון שהאכילה או השבעת הרעב, תהייה מהנה שוב ושוב במשך כל חיינו, ושההנאה תהייה גם פסיכולוגית וגם גופנית כאחד.
  2. היו ערים לכך שאי אפשר להשביע רעב בג'אנק פוד. פשוט תפסיקו לקנות אותו.
  3. זכרו שאפשר להינות מכל ארוחה באופן גופני ובאופן רגשי רק כשתהיו רעבים. רעב הוא חיוני ומטרתו להפיק את מרב ההנאה מהארוחה. ארגנו לעצמכם שגרת אכילה כדי להבטיח שאתם ניגשים לארוחה רעבים, ואל תהרסו את הרעב היקר ערך בנשנוש בין ארוחה לארוחה.
  "מלכודת הבוטנים"- הרגל מגונה שיש לחברים ולמסעדנים להנחית עליכם קערית עם בוטנים, טוגנים או טעימות למיניהן ברגע שאתם דורכים על סף דלתם. הם שמים פיתוי מתחת לאף, מספיק שנאכל אגוז או חטיף אחד ובלי לשים לב נחסל את כל הקערה. אכילת הפיתויים תעלים את הרעב, לכן נמנע מההתחלה אכילת פיתויים. 
• -אלה שאנחנו אוהבים, אנחנו רגילים להעמיס לצלחותיהם יותר מידי אוכל ובאיכות גרועה- ג'אנק מופק ומזונות מעובדים. שפע מזון בעבר היה ראוי להערכה, כשאספקת המזון היתה מצומצמת, אבל הזמנים השתנו. הבעיה היום הוא השפע. כמות מופרזת של אוכל איננה עניין של נימוסים, זה משמין ולא בריא. אל נא נרגיש מחוייבים לאכול כל מה שהעמיסו על צלחותינו. נדבר עם חברינו ומשפחתינו ונפיץ את הבשורה של הדרך הקלה לרדת במשקל. נשאל את עצמינו "האם אני נהנה מהארוחה?" אם התשובה היא לא, נפסיק לאכול. נזכור שככל שנוכל פחות עכשיו, נהנה יותר אח"כ.
• -גלו חשדנות כלפי כל מהמזונות המעובדים. אם אנו נהנים מטעמו של מזון זה או אחר, נשאל את עצמינו ממה אנחנו נהנים באמת. אם זה קינוח מתוק ואקזוטי, או בשר ברוטב, נשאל את עצמינו אם באמת אנונ נהנים מטעמו של המזון או מטעם הסוכר המזוקק. אם הסוכר המתוק הוא זה שטעים לנו- הצליחו לעבוד עלינו. לא ניתן לשטיפת המוח לשלוט בנו, וגם לא לבלוטות הטעם שלנו. הטעם הטוב ביותר של מזונות הוא של מזונות עתירי מים, ותמיד נקדים למלא אחר כללי  התזמון של המזון ושילובם.
• -פעילות גופנית הינה דבר בריא, אך אין לה שום קשר לתזונה ולדרך הקלה לרדת במשקל. כל מה שאנחנו עושים זה מקצרים את זמני מילוי הדלק- פעילות גופנית מגבירה את קצב חילוף החומרים כך שניתן לאכול ולשתות יותר. שבלולים וצבים אינם מתרוצצים ללא הרף אבל אינם סובלים מעודף משקל.
• -המין האנושי הוא המין היחידי שמבצע פעילות גופנית אף בע"ח לא מבצע פעילות גופנית למטרה מכלשהי מלבד הסיבה הטבעית של חייו.
• -פעילות גופנית מומלצת מכיוון וההרגשה בכושר הינה הרגשה טובה והיא בריאה מאוד. בכל מקרה כאשר ירדו אחוזי השומן והצמיגים ייעלמו -נרצה להינות מההיתרונות שבאנרגיה העודפת, וטבעי יהיה שנרצה להיות פעילים יותר.
• -כושר מתחילים בהדרגה, לעולם אין להעמיס על עצמינו יותר מידי. הגוף שלנו וקצת היגיון ידריכו אותנו בכך. אם יש ספקות, יש להתייעץ עם הרופא.
• -להיות בכושר יביא לנו אנדרנלין -שזוהי תחושה מדהימה. אנחנו פתאום נרגיש צעירים יותר.
• -הרעב יקר ערך  - לא יהיה לנו תיאבון בריא אם לא נהייה רעבים. ולא נהייה רעבים אלא אם כן נמנע מאכילה, וזה לא שנסבול מכאב גופני, אם נמנע מאכילה לזמן מה. 
• -אכילת פירות, ורק פירות בבוקר הינה הצעד הגדול ביותר שניתן לעשות בדרך הקלה לרדת במשקל. בשעות הבוקר הקיבה שלנו עדיין ריקה וזה הזמן שבו הגוף שלנו מוכן לגמרי לקלוט מזון עסיסי, ערב לחך, בעל תכולה גבוהה של מים, מטהר ובריא שממלא אותנו אנגריה כמו פירות. אחרי שנאכל במשך תקופה ארוכה פירו בבוקר, נבין שביצים, או כל דבר אחר בבוקר אינו אלא שומן בלתי ניתן לעיכול.
• -יש מגוון עצום בפירות: תפוזים, אגסים, תפוחים, בננות, אבטיח,מלון, שזיף, תותי שדה, תותי עץ, דובדבנים, ענבים, אננס, אפרסקים, נקטרינות, אנונה, אשכולית וזוהי רשימה קצרה מאוד. מה גם שבכל פרי יש הרבה מאוד זנים וזוהי רק דגימה אקראית של כמות הפירות שאנו יולים לשים את הידיים עליהם.
• - אפשר לשלב את הפירות כמובן ולאכול כמה פירות ביחד, והטעם נעשה נפלא.
• - אין חובה, כמובן, ניתן לאכול גם דגים על הבוקר או כל המתחשק. אני אוכל עוגה, לדוגמא, כשאיני מצליח להשיג פירות בבוקר. אבל "השוליים של הג'אנק" קיימים לשם רצון כזה או אחר אי בשל מצב שאי אפשר להשיג פירות.
• -באשר לשאר הארוחות, נשנה את אורח החיים שלנו רק כאשר נסתגל גופנית ופסיכולוגית לכך. תקופת השינוי יכולה להיות מלווה בבילבול. כאשר ההנאה מאכילת פירות בבוקר תהייה שלמה ואמיתי, רק אז ניתן לשנות את הרגלי התזונה.
• -הוראה אחד-עשרה:  אל תעשו מזה עניין. פתרנו את הבעייה שלנו, לא צריך להזדרז ברגע שהכנסנו את הדרך הקלה לרדת במשקל לחיינו, אנו פותרים בזמן אמת את בעיית המשקל. אין אנו צריכים לחכות שנגיע למשקל האידיאלי- אנחנו מתחילים להשתפר ברגע שאנו עושים את הצעד הראשון.
  אם נחליט על שינוי בתזונה של ארוחת הצהריים כשאנחנו עדיין רגילים לאכול חביתה, לדוגמא, על הבוקר, ואנחנו עדיין כמההים לחביתה- התהליך לא יעזור- והערך של חביתה יעלה בעינינו- בידיוק כמו בדיאטה, שבה משתמשים בכוח רצון כדי לרדת במשקל.
• -אחרי כמה ימים שנאכל פירות, במידהו אנחנו משתמשים בטכניקות נוגדות שטיפת מוח שתוארו קודם, כבר לנבין כיצד אכלנו משהו אחר בבוקר. זה ייתן לנו אישור לא רק שהתוכנית הגיוניץ, אלא שהיא באמת עובדת. 
• -לא מצורפים לדרך הקלה לרדת במשקל מתכונים. הסיבה לכך היא שבכל ספר שמדבר על הרגלי אכילה ישנם מתכונים מאכזבים, ההרגשה היא  שזה נהפך להיות כמו דיאטה, ואז אנחנו מרגישים חסך. בדרך הקלה לרדת במשקל אין הרגשת חסך. משאירים אותנו לגלות בעצמינו מה מתאים לנו.
• - לאט לאט, נבין ששניצל עם אורז ואפונה טעים גם בלי השניצל, ובשר בקר ושעועית ואורז טעימים גם ללא הבשר בקר.
• -בין אם נהפוך לצמחונים או לאוו, נהפוך לכאלה בגלל שהטעם שלנו השתנה עד כדי שנעדיף את הארוחות הצמחוניות.
• -המטרה הסופית היא שבסופו של דבר נגיע לכך שלפחות 70% מכלל הצריכה שלנו תכיל מזונות שתכולת המים בהם גבוהה, כמו ירקות ופירות. בהנחה שאת משלבים סוגי מזון בתבונה, נוכל לאכול למעשה בנוסף לכך כל מה שאנו בוחרים מבלי להעלות במשקל. שימו לב שזה לא קשה כל כך! אם אוכלים בבוקר פירות, כבר הגענו ל33% ואם נאכל סלט לארוחת צהריים בערב נוכל לאכול מה שנרצה. בכל מקרה נגלה שחלק גדול מהארוחות העיקריות שלנו כבר מכיל ירקות.
• - מהר מאוד לאחר שנתחיל להתאמן יתווספו שני מצבים נהדרים אחרים:
  1. ההנאה שבהתרגעות אחרי פעילות נמרצת.
  2.הרגשה שאנו יכולים להשביע את תחושת הרעב והצמא העצומה מבלי להוסיף עלינו רגשות אשם או ק"ג מיותרים.
• -רוב חיות הבר עוסקות בפעילות יום יומית כשהן צדות או ניצודות. האדם המערבי נפטר מצורך זה על שני הצדדים, ציד ולהיות הניצוד. במקום זה אנחנו מחליפים זאת בפעילות גופנית יזומה ומעניינת. 
  יש כיום בשוק מכשירי כושר רבים לצד מכוני בריאות, קלטות וידיאו וכד'. כולם נועדו לסייע לכם לרדת במשקל, להיות בכושר ולהרגיש בריאים יותר. כדאי להתעלם מכולם. פעילות גופני לא צריכה להיות לשם הכושר או לשם הפחתה במשקל. פעילות גופנית צריכה להיות משום שזה עושה לנו טוב, בגלל שזה כיף ומהנה. ישנם מספיק ענפי ספורט מעניינים : גולף, באולינג, סקווש, טניס, אתלטיקה, ריצות, רכיבה על אופניים, החלקה , כדורגל, קריקט, רוגבי, שחייה, הוקי, כדורסל, כדורשת, סקי, התעמלות וזה רק חלק קטן מענפי הספורט העומדים ברשותינו. ענפי הספורט האלה יכולים להיות מהניחם לא רק בזכות עצמם, אלא גם בזכות המפגש החברתי שהם מאפשרים, ובזכות התיאבון הבריא שהם מועררים שיגרום לנו להינות מהארוחות שאנו אוכלים לעיתים קרובות יותר מבלי להשמין. פעילות גופני מסייעת בהפגת השעמום, כשהוא לעצמו גורם עיקרי לאכילת יתר.
  נסו לחזק את השרירים כדי להיות בכושר ויותר בריאים, כך תוסיפו לחייכם תכלית והנאה.

כמה מילים ממני, לקראת הסוף על פירות שאני כל כך אוהב ועל דברים אחרים.

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/048/211.html זה כתבה מעניינת על פירות שככל הנראה לא שמעתם עליהם מעולם, זה בסדר, גם אני לא. זה מדהים כמה קצת טעמים אנחנו מכירים. כל אלו שאומרים שבשר זה טעים, אולי כדאי שתנסו את הפירות הללו. יש מגוון עצום של טעמים שעוד לא דמיינתם. כמו כן היה פרק של מאסטר שף שהתעסק בפירות טרופיים.

כמו כן היה גם פרק של מאסטר שף http://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/masterchef-s3/VOD-05392381b9eab31006.htm 

תחשבו על זה, בעוד חודשיים שלוש, השלתם מעצמכם קרוב ל-15 ק"ג. נשאר עליכם עוד משהו כמו 6 קילו אבל אתם יודעים שזה יגמר ממש בקרוב כי אתם יורדים במשקל בזריזות. אתם שמים לב פתאום שלקום בבוקר נעשה ממש קל, ואתם גם ממזמן כבר התחלתם לעשות ספורט כי אתם הרבה יותר קלים. תחשבו איזה כיף לקום מוקדם בבוקר, לצאת לריצה,לנשום את הלחות והרעננות של הבוקר. הדבר הבא אחר כך זה לסחוט מיץ תפוזים או אשכוליות. בין לבין עד הצהריים לאכול רק פירות וירקות. בצהריים לאכול סלט ירקות עם תוספת כלשהי, או רק סלט ירקות. בערב סביבות 7 אתם מרגישים שוב רעבים ואתם מחליטים שהיום בא לכם קיורטוש/ ג'חנון/מלאווח/בורקס / השלימו את החסר. אתם פשוט אוכלים את זה, כי אתם לא תשמינו. תאמינו לי שאתם לא. המאכלים האהובים עליי היום הם פלאפל ג'חנון וכמובן פירות... פירות נעשו מעדן. אני זוכר שבצבא התקמבנתי עם הטבחים אז סידרו לי מלון טרי כל בוקר. תחשבו איזה תענוג זה לפתוח את הבוקר עם המתיקות הזו?

החיים האלה נועדו שנהנה מהם תמיד, אבל התרבות המערבית... הפכה את השיעבוד לחך ולשטיפת מוח לסוג של דיכאון. אני זוכר שהייתי שם, היום אני כבר רחוק מזה מאוד. אני כל כך מאושר שנתקלתי בספר הזה באמצע צומת ספרים, ואני שמח שנתתי צ'אנס. עכשיו הכדור בידיים שלכם- אתם רוצים להצליח? אז קדימה, ליישם.

בהצלחה לכולם. שאלות יתקבלו בברכה בכל פוסט שלי. לטובתכם אמליץ לא להגיב בפוסט הזה כי אני לא בטוח שאני אכנס אליו הרבה.