אני נדהם. כל רגע מחדש אני פשוט נדהם, ואני המום ומוצף ברגשות חיוביים.

הכרתי את עינב לפני קצת יותר משלושה שבועות, ומאז היא לא יוצאת לי מהראש. יש לי כל כך הרבה זכרונות מדהימים איתה כבר עכשיו, והדבר המדהים באמת זה שאני מרגיש כאילו אני נועדתי להכיר אותה. הקשר בינינו מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים, והיא מרגישה לי כאילו היא אני בגרסא הנשית, באופן שובה לב, ולא באופן מציק כמובן :)

והשבוע ההוא שהייתי עכשיו בחו"ל - כמעט שנפטרתי מהגעגועים אלייה. ואז הבנתי כמה אני רוצה אותה.

והיא כל הזמן בראש שלי. וזה כל כך כיף.

הערה,מ- 23.4.16. וכל זה כבר לא רלוונטי, היום.