2 בירות בדולי בר בהרצליה. האמת? אני לא בחור שיוצא לבארים בכלל. מאז שהצטרפתי לעולם הסלסה, אני לא סובל מקומות בילוי שהם לא סלסה, זו פשוט חווית בילוי ברמה נמוכה מאוד. לא שומעים את מי שיצאת איתה  

היא כזו יפה ומושכת. איך זה יתכן שהיא רוצה לצאת איתי? למה היא פה איתי?

"אז מתי עברת לגור לבדך" אני שואל בשביל לפתח שיחה. 

אני שונא את המקומות האלו. כל כך רועש פה ואני אף פעם לא מצליח לפתח שיחה ככה. אין סיכוי שיצא מזה משהו, כאן. חבל שנתתי לה לבחור לאיפה נלך.

אלכסיס: "נפרדתי מחבר שלי לפני חצי שנה"

"אוי. כמה זמן הייתם יחד?"

"3 וחצי שנים" 

שיט, נכנסתי למקום שאני לא רוצה להיות בו. 

תתאפס. אתה חושב יותר מידי!

היא רק רוצה שתדבר איתה על מה שאתה רוצה.

איך אתה יודע?

זה לא ברור. תראה את שפת הגוף שלה, אתם יושבים על הבר, אם לא היית מעניין אותה, הטורסו שלה, האגן שלה לא היו פונים אלייך אלא רק הראש שלה היה מוסבב אליי.

תרגיש אותה, אתה רואה שהרגל שלה ממש צמודה לרגל שלך? אם  היא לא היתה מעוניינת... סיכוי סביר שהיא לא היתה נהנית מהמגע שלך, אתה כבר יודע שהיא לא הבחורה הכי טאצ'ית שיש, עם אנשים שהיא לא רוצה.

תשמע את זה, אתה שומע אותה צוחקת נכון? אתה לא סיפרת שום דבר מצחיק, אבל היא לא מפסיקה לצחוק.

תסתכל שוב, היא לא מפסיקה להסתכל על השפתיים שלך, היא רק מחכה שתנשק אותה.

ויש לי תחושה... יש לי תחושה שאתם ממש ממש מתואמים כרגע, תשמע את וויליום הקול שלכם, הוא זהה נכון? תסתכל שנייה על גובה הבירות בכוסות שלכם, אתם שותים בערך באותו קצב. היציבה שלכם, על הכסאות דומה, נכון?

עכשיו קום ותרקוד איתה, התחילו לנגן שיר לטיני.

"עד שיש כאן שיר סלסה, לא נרקוד?"

אלכסיס: "בטח שנרקוד"

ג'קפוט.

כעבור שעה אנחנו יוצאים מהפאב, מחזיקים ידיים ולא מפסיקים להתנשק. אני מלווה אותה הביתה, ולפני שהיא מכניסה אותי הביתה היא משנה את דעתה. "אולי בפעם אחרת" היא אומרת לי בקריצה וטיזינג.

"זה בסדר, בפעם אחרת" אני אומר בחיוך רחב.

חניתי את האוטו בכניסה למעונות. אני מסתכל על התמונה שלה, ולא מפסיק להתמוגג. 

ביום למחרת אנחנו ממשיכים לדבר ובערב אני מחכה לראות אותה במועדון שאני מתקלט בו, היא היתה אמורה להגיע כהרגלה, ובמיוחד כי זו היתה מסיבת פורים.

איפה היא? למה אני לא רואה אותה עדיין? סיימתי את העבודה במועדון והיא לא הגיעה, אני מסתכל בטלפון ורואה שהיא שלחה לי מסרון בטלפון "אנחנו במנלימוס, ליד מלון דן, תבוא!" התנעתי את האוטו ונסעתי אלייהם. כשהגעתי באתי לתת לה נשיקה אבל היא לא כל כך רצתה שהחברים שלה ידעו כבר עכשיו מה הולך בינינו, כנראה, היא סובבה לי את הראש. היינו יחד כל הלילה, היה לי כיף בטירוף.

ומכאן... דברים נעשו בעיתיים. היא התחילה לדבר איתי רק לעיתים רחוקות, היו ימים שלא  שמעתי ממנה. היא גם חלתה בדלקת ריאות, ורוב הזמן לא אפשרה לי לראות אותה, עד שהתעקשתי, וגם אז היא לא היתה מאה אחוז איתי. הרגשתי שאני רודף אחרי קשר שלא יהיה.

ואז הפסקה. היא פשוט הפסיקה לתקשר. אני שולח לה הודעות ואני מחכה שהיא תענה במשך שעות ומסתכל כל כמה דקות בטלפון אבל היא פשוט לא עונה לי. לא יודע מה קרה שם אבל היא פשוט לא רוצה לדבר איתי.

אחדר מהדברים הטובים ביותר בתקשורת עם אדם זה להיות מתואם איתו, להיות איתו באותן אנרגיות, אבל התיאום כאן משמעותו שאני לא אתקשר איתה גם, אז איך ניצור אנטרקציה? נראה לי שזה נגמר בינינו, חבל.

אבל זה לא נגמר. יש לסיפור הזה המשך, לשמחתי.

כשאוכלים שוקולד לפעמים יש את ההרגשה הזו שהטעם שלו ייחודי, ובצדק.

כי מצד אחד, הוא ממש טעים, ומצד שני, יש סיפור מאחוריו, סיפור הרבה יותר גדול, שמתחיל מזרע קקאו קטן, שבכלל גדל במדינה אחרת. הוא גדל ומתפתח, עד שמגיע השלב שלו לעזוב את העץ ולעבור למקום אחר, בו הוא יהפוך לשוקולד אמיתי.

ו...רגע! צריך לזכור לפני שהוא הופך להיות שוקולד אמיתי הוא צריך לעבור תהליך דקדקני ולא פשוט של חימצון, כי מי יאכל שוקולד זרע קאקאו, לבן, שטרם עבר את החמצון והפך לחום! וחמצון, כמו שזה נשמע לבני אדם, גם לזרעי קקאו זה לא תהליך כיפי במיוחד, ועדיין, לפחות הזרע לא עובר את החמצון לבדו, הוא עובר את זה עם כל חבריו מהיער, ובשביל להיות שוקולד, כולם יודעים, אלכסיס , שצריך לעבור תהליך לא פשוט, אבל תמיד אפשרי.

אחרי התהליך הזה, ורק אחריו, מגיע השלב שבו הקקאו הופך לראוי להפוך לשוקולד, ואז, בכל הכיף שלו, הוא הופך להיות המוצר הזה שכולם אוהבים ורוצים.

ותאכלס בפעם הבאה שתראי שוקולד, אלכסיס, את תדעי שהתהליך הקשה היה שווה את זה.

#בשל אי אנונימית הבלוג השמות שונו#

מכירים את זה שאתם יוצאים עם מישהי מושכת, ממש ? אז ככה זה עם אלכסיס.

את אלכסיס הכרתי לפני 3 חודשים, היא באה עם בחור אחר למקום העבודה שלי, אחד המועדונים שאני מתקלט בהם, לרקוד.

כשבאיזשהו שלב לקחתי הפסקה, באתי לרקוד איתה, ושאלתי אותה למה חבר שלה לא רוקד. היא צחקקה ואמרה שהוא לא חבר שלה והעבירה את הנושא ממנו, שאלה כל מיני שאלות על סלסה. באותו הערב היא ממש נהנתה והוסיפה אותי לפייסבוק. אני מסתכל על הפרופיל שלה ונזכר.

שבועיים לפני כן ראיתי תמונה שלה עם חבר מהסלסה ושאלתי את עצמי "איך הוא משיג בנות כאלו? אני רוצה לצאת עם בחורה כזו". חלומות מתגשמים, מסתבר.

ש:"לא הזמנתם"

א:"תבואא

ש:"כמה זמן אתם עוד שם?

יקח לי כמה דקות"

היא הרגע התחילה איתי? שאלתי את עצמי.

התלבשתי חזרה והגעתי לפאב שהם ישבו בו, היא היתה עם הידידה שלה שבא איתה לסלסה,חבר שלו ועם עוד בחורה .

נהניתי כל כך להיות בסביבתה ואז איכשהו הגענו לדבר על צה"ל והיא אמרה "ואו צה"ל, כל כך ישן לי לדבר על זה", כמובן שעוד לא קלטתי, והייתי מבולבל אז התפזמתי עלייה "לא השתחררת לפני איזה יומיים?" היא צחקה "אני משוחררת 6 שנים". אני עושה את החשבון בראש. "את בת 26?!"  "27." היא ענתה.

אין סיכוי. היא נראית בת 22. רגע. בן כמה היא חושבת שאני, שהיא התחילה איתי? פאק איט למי אכפת? "אין סיכוי, בחיים!! שאת בת 27."

מוחמאת ומצוחקקת היא אמרה תודה והמשכנו לדבר ולצחוק, עד שכולם היו עייפים והזמנו חשבון. כשאלכסיס הלכה לשירותים החברה שלה אמרה לי באנגלית:

"You can't stop looking at your new girlfriend" *מצביעה לעבר השירותים* 

התממתי ושאלתי "What new girlfriend?"

כמה ימים אח"כ הזמנתי את אלכסיס לצאת איתי- דייט 1, אבל זה כבר סיפור ליום אחר.

מאחר ואני לומד לבדי, כדאי אולי שאני אתעד גם את זה.

הסיבות לזה די ברורות לי: בקרה- ככה אני יכול לדעת איפה אני נמצא בכל שלב בתהליך.

ניטור- ניתוח עקומת הלמידה שלי, לראות אם אני ההתקדמות שלי מתקדמת מספיק מהר. אנלוגיה טובה זה תאוצה במרוץ מכוניות, האם המכונית שלי מאיצה מספיק מהר, יותר חשוב לרוב מאשר האם המכונית שלי מהירה כרגע- אני למעשה שואל, האם בתאוצה הקיימת אני אגיע לסוף המסלול בזמן הרצוי.

מוטיבציה- לראות את הדרך שעשיתי בהחלט יתן לי עוד השראה והבנה שאני בדרך הנכונה.

-

המטרה: 

1. לסיים את התוכן ולדעת טוב את כל הקורסים הבאים עד לתאריך הבחינה, ולסיים את כל תקופת הבחינות לא יאוחר מה-1.8.16. "לדעת טוב" כל קורס מוגדר כ-85 כרף תחתון לכל קורס.

הקורסים הם:

1. חדוו"א 2ב

2. אלגברה לינארית 2ב

3. מתמטיקה בדידה 

4. מבוא להסתברות לסטטיסטיקאים

5. מבוא לביולוגיה ב'

6. מבוא לביולוגיה ג'.

תיעוד 4.5:

התחלתי את התהליך עם למידה לקורס יחיד- חדו"א. פתחתי את המבחן הראשון וסיימתי את שאלה הראשונה

זמן למידה כולל: משהו כמו 4 שעות

זו התחלה טובה, ביחס לזה שזו התחלה.

ועדיין, יש לי דרך לעשות. המטרה בסוף היא כל יום לסיים מבחן בכל נושא.

האם הפסקתי ללמוד בשעה 10? כן.

תיעוד 5.5:

אני צריך לשים לב שהיום לא כתבתי לעצמי תוכנית עבודה ויכול להיות שזה פגע ביעילות שלי.

למדתי לשני קורסים, זו קפיצה של פי שניים- למדתי לחדו"א ולביולוגיה ג'. 

בחדו"א המשכתי לסעיף ב' של המבחן ולא סיימתי אותו. הסיבה היא בעיקר חוסר הבנה של מושג "דפרנציבליות"- יתכן שזה מחסור בתכנים, למרות שאני צריך תחקור נוסף(שלא ייעשה כרגע מפאת חוסר זמן). לזכותי יאמר שיישמתי גם את הדברים שלמדתי אתמול ויצרתי הקשרים בין 2 הנושאים שלמדתי- וזה חשוב מאוד. 

לביולוגיה למדתי מהקשבה להרצאה, זה לא מספיק ובכל זאת, כרגע זו התקדמות- לחיוב אפשר לומר שלקחתי חמש דקות אחרי שלמדתי את ההרצאה לראות את החומר וליצור קשרים בין מושגים שנלמדו ופרטי מידע שנכתבו. 

שאיפות למחר:לעשות חצי מבחן בהסתברות וחצי מבחן בבדידה, נוסף על חזרה כללית בת שעה (לכל נושא) לשני נושאים: ביולוגיות(מאותו ספר) הסתברות(מהמחברת של הסמסטר), עבודה על חדוו"א, כלומר סיום שני סעיפים מהמבחן.