שלום לכולם!
מלא זמן שלא עדכנתי, כתבתי או עניתי למישהו מכם
אני מצטערת המון עבר עלי...
אבל עכשיו חזרתי וב ג ד ו ל.
הכל הולך להשתנות ואני מקווה שאתם תאוהבו את זה
תקראו תהנו וכמובן.....תגיבו מה אתם חושבים
פרק 6:
-ההופעה-
היא הסתכלה עלי מעבר לצד השני של המראה, בלונדינית ירוקת עיניים שעל פניה מרוח אותו חיוך דבילי. השמלה ישבה בול, האיפור היה מדהים ,אפילו מצא חן בעייני הבייביליס שרובין עשתה לי. אז זהו זה...אני מוכנה. אבל למה אני מרגישה את רגשות האשמה האלו ,כיאלו אני הולכת לעשות משהו שאמרו לי שאסור?.
"צאי מזה!!" רובין טלטלה אותי מצד לצד, מנסה להכניס אותי לפוקוס
"רובין!! די, את תגרמי לה לזעזוע מוח" לילי משכה אותה ממני. "היא קצת בשוק מאיך שהביביליס יפה לה. תני לה קצת אוויר"
"טוב הלימוזינה למטה...בואו!" היילי כמו תמיד שלטה על העניינים והיא נראתה מדהים בשמלת הסטרפלז הכחולה שלה שהדגישה את גופה החטוב.
משכו אותי מהחדר, לתוך המעלית וישר ללימוזינה. הדרך הייתה ממש קצרה. שתינו שמפניה ואני לאט לאט נכנסתי חזרה לשפיותי.
"שמות ואישורי מעבר בבקשה" דיקלם ברשמיות השומר.
"אנחנו האורחות של מקפליי...אממ היילי, רובין , לילי וסטאר" הוא עבר בזריזות על הרשימה פעמיים עד שמצא אותנו.
"בבקשה אלו המעברים שלכן, אל תאבדו אותם כי אז נצטרך להעיף אותכן. תודה ותהנו" חייכנו בחינניות ונכנסנו פנימה.
"אל תאבדו אותם או שנעיף אותכן..בלה בלה בלה' איזה הומו!" רובין ציינה בדרמתיות.
"אוי עזבי אותו...זה הנוהל מה את רוצה?..או הינה דני" דני דיבר בטלפון ליד הכניסה האחורית לבמה, ומשום מה ניראה מרוצה מתמיד.
"היי בנות!!" עם חיוך מליון דולר בירך אותנו.
"היי" חייכנו בחזרה.
"אני מצפה לחתיכת הופעה מכם"רובין הייתה חייבת לעקוץ.
"אני מבטיח לך את זה" דני נראה מרוצה מעצמו.
"היייי הייי אורחות כבוד!" הרי הופיע משום מקום, יחד עם דאגי.
"דני למה אתם עדיין עומדים בחוץ , כנסו בפנים הרבה יותר נחמד שם" דאגי תפס לי את היד והתעופפתי אחריו בלי שום התנגדות.
התיישבנו בחדר איפור שלהם, לטום עדיין סידרו שיער ובגדים, הרי ולילי השתעשעו עם התופים, דני ורובין נעלמו לסיור במה *גבותגבות*, היילי אני ודאגי נסחפנו לשיחה על מוזיקה.
"סטאר את זוכרת איך בהופעה של כיתה ו' קיבלת עצבים על דני, כי הוא הרס לך את התסרוקת, ובכוונה זייפת לו בקולות ליווי חהחהח"
"דייי אk תזכירי לי...אבל זה היה מגיע לו חהחהח" נשפכנו כולנו על הספה
"עזבי אותך זה היה בכיתה ו', אני לפני חודשיים התבלבלי במילים של השיר ולא שמתי לך עד סוף ההפזמון XD" דאגי ציין במבוכה.
"טוב זה באמת פדיחה חהחה" חיבקתי אותו בהבנה.והרגשתי איך הוא לא רוצה לעזוב אותי.
"חכו שניה יש לי פיפי אני שניה חוזרת, טום! בוא תלווה אותי!" היא גררה אותו אחריה
"תודה" דאגי אמר פתאום בשקט.
"חח..אל מה טיפשון? זה היה רק חיבוק נחמה" חייכתי בתמימות.
"לא יצא לי להודות לך על זה שהצלת אותי והכל....אני ממש שמח שזאת היית את ובכלל אני שמח שכל זה קרה" הרגשתי איך הכל מסביב התחיל להסתובב.
"סטאר..."הוא תפס אותי יותר חזק ובצמיד אותי עליו כך שראשי היה על כתפו.
"תודה לך...אני סתם עשיתי מה שכל אחד היה עושה" נשמתי עמוק, והריח שלו התפשט לתוך כל כולי,חיבקתי אותו חזק יותר.
הוא הרים לי את הראש כך שאני הייתי סנטימטר ממנו ומלמלתי בשקט "יש לך ארוסה"
"היא החליטה לעבור האלה..."
"אוי אני מצטערת!" חיבקתי אותו חזק.
"זה בסדר, אני דווקא שמח שהכל הסתדר ככה" הוא הרים לי את הסנטר עם היד והצמיד לי נשיקה.
"ווואווו! אני לא רוצה להרוס לכם את הרגע...אבל.." פתח דני אבל דאגי קטע אותו.
"אבל אתה הורס" תקע דאגי בו מבט.
"כן. אבל יש לנו הופעה, אנחנו עולים עוד 10 דקות" דני חייך עלי בשובבות והרים גבות.
"פשוט תשתוק" תוך כדי צחקוק קמתי והמשכתי לעבר מקומות הישיבה שלנו באולם.
"חברה אני חייבת לציין שזאת הייתה חתיכת הופעה!!!" רובין שלפה שתי בקבוקים שמפניה מהמיני בר של הלימוזינה.
"אויי בנים קרה נס! אנטי רובין עברה לצד האפל!?!" דני שאג על כל האוטו.
זרקתי עליו את הנעל שלי, היא פגע לו בכתף.
"אוי תראו מה זה עוד נס! וזה בדיוק במידה שלי חהחהח" כולנו נשפכנו מצחוק.
"אז בואו נחגוג את כל הניסים האלה בפאטהוס שלנו?? אה? לא סיבה למסיבה?!" הרי קם מתנדנד ועבר לחלון של הנהג וכיוון אותו לבית מלון.
"יאלללה מ - ס- י- ב- ה!" צרחנו לתוך הלילה בהרמת כוסית.
- ביום למחרת-
התעוררתי והבחנתי שכל הוילונות סגורים בחדר,שהיה נדמה לי שהוא שלי , שהיה מלא חושך. ההנגאובר הרג לי את הראש וצלצל לי באוזניים וכמובן השפיע על הקורדינציה. הבחנתי די במהירות שמישהו או מישהי שוכב/ת עלי, לטפתי לו/ה את הראש ובהקלה התנשפתי. זאת בחורה תודה לאל!. הזזתי אותה כך שאוכל להחליק ממתחתיה ולגשת לחלון..ולהבין מה לעזאל השעה..תודות לדני ששבר לי את השעון בפעם האחרונה שחגגנו ככה, תמיד איבדתי את חוש הזמן. בצעדי תינוק הגעתי סוף סוף לחלון שלי והזזתי את הוילון בדרמתיות. יופי עוד פעם ישנתי כל היום. השמש כמעט שקעה. הסתובבתי לכיוון המיטה ובום! כמו סטירה הכל חזר עלי. סטאר שכבה בצורה כו מקסימה שלרגע חשבתי שאני מדמיין, נזכרתי למה יש לי הנגאובר ולמה עכשיו כמאט ערב ואפילו למה אני מחייך כמו דביל.
פתחתי את העיניים כי הפרנואיה שלי התעוררה והרגשתי שמישהו בוהה בי, מצמצתי קלות בגלל הזווית המעצבנת של קרן השמש שפגע לי בול בעיניים. דאגי עמד שם עם החיוך הדבילי הזה שלו שכבש אותי כל פעם מחדש, חיכיתי שהוא יגיד משהו אבל הוא סתם עמד שם כלא מאמין שאני אשכרה במיטה שלו עירומה לגמרי עם ההנגאובר של חיי, אז החלטתי לשבור את השתיקה ראשונה.
"היי מותק. אתה יכול להפסיק לבהות בי ככה ולחזור למיטה?" חייכתי בחושניות.
הוא ניער את הראש כניראה כדי לצאת מהפנטזיה שלו וענה "אולי עדיף להתלבש ולצאת לאכול איפה שהוא?" הוא עדיין לא זז מהמקום.
"אממ..בסדר. אני בוחרת " מרוצה מהניצחון שלי קמתי מהמיטה תפסתי את הדבר הראשון ששכב לידי וזזתי לאמבטיה.
באמבטיה גיליתי שלקחתי את החולצה של דאגי מאתמול, אז זרקתי אותה לסל כביסה ונכנסתי להתקלח.
OMG OMG OMG! אני לא מאמין למה שקרה עכשיו! מסגנון המחשבה שלי הרגשתי כמו תיכוניסטית שהבחור הכי פופולרי הזמין אותה לנשף.לבשתי חלוק ויצאתי לחקור את שאר הבית. במסדרון שביןהחדרים לסלון מצאתי כמה פירטי ביגוד של בחורות, תיקים ונעליים. ווואוו אתמול היה מטורף,חשבתי לעצמי. הגעתי לסלון ושם ראיתי את הרי שוכב על הספה הרוג.
"היי גבר אתה חיי??"פלט לאט ואז הוא התרוממם כושלות וסימן לי להתקרב.
"כע..סוג של..מה איתך?אתה על הפנים!" הבחנתי שהוא לבד לגמרי.
"ווואוווי הרגע היה לי דייט עם האסלה..לא היה נחמד" הוא צחקק לעצמו.
"שמע לפחות רוח ההומור לא מתה" נתתי לו תפיחה על הגב.
"הינה הרי שתה את זה. אוו היי דאגי" נבהלתי מהקול של לילי שבקע מאחורי.
"גאאדד..לילי..את ניראת רעננה לעומת מישהי שחגגה קשות איתנו אתמול!" הייתי בשוק מאיך שהיא ניראת מליון דולר אחרי לילה כזה.
"כי אני לעומתכם לא שמה לעצמי משימה לסיים בערב אחד את כל האלכוהול שקיים" היא הגישה להרי משקה מוזר בצבע ירוק מגעיל, נתנה לי דחיפה והסתובבה חזרה למיטבח.
"פאאק זה ניראה מגעיל!" הרי הלבין עוד יותר ממראה המשקה הירוק של לילי.
"חחחח..במקומך הייתי שותה את זה למה לילי ניראת אחת שיודעת מה יעזור לך לעבור את ההנגאובר הזה חבוב" החלטתי לפרוש משם לפני שהוא יקיא את כל מה נישאר בו.
החלטתי לעבורב עוד כמה חדרים ולבדוק את המצב של השאר. אצל דני בחדר: מצאתי אותו ואת רובין בכפיות ישנים עדיין. טום והיילי כבר לא היו בבית, אחרי שהבהרתי לעצמי שהכל בערך "בסדר" פרשתי לבדוק עם סטאר כבר מוכנה. כשהגעתי עלי סטאר בדיוק יצא מהמקלחת.
"אני מתלבשת ונצא?" היא נצמדה עלי ונשקה אותי קלות.
הנהנתי כמו ילד דביל ושנינו פנינו להתלבש.
- חגיגות הערב קודם-
נכנסנו ללובי בצחקוקים וצעקות, כמאט שברנו את כל הלובי. אבל הצלחנו להגיע למעליות בשלום. כשהגנו לקומה הנכונה התפרצנו לדירת גג של מקפליי.
דני ורובין התחבקו עדיין במסדרון, טום הלך להביא עוד שתיה, היילי ולילי מיהרו לאמבטיה לבדוק "מצב איפור", דאגי נעלם לאן שהו בשיחת טלפון חשובה. התיישבתי על הספה הלבנה והמדהימה שלהם בסלון והוצאתי מהתיק את הפלאפון שלי. משום מה הרגשתי צורך עז לבדוק בו משהו, הצג הראה שהיו לי 3 שיחות שלא נענו: אחת מרובין ושתיים ממספר חסום. באוטו הרגע לא התייחסתי לזה, סגרתי את המחשיר והכנסתי אותו לתיק.
הרי התיישב בדיוק באותו הרגע על ידי עם שתי כוסות שמפניה והושיט לי אחת.
"אני מתאר לעצמי ששמעת מה קרה עם ארוסתו" הרי הביט בדאגי שעמד כעט במרפסת והתווכח עם מישהו בטלפן.
"היא החליטה להמשיך הלאה?" היססתי קצת.
"לא בדיוק...אחרי מה שקרה היא קצת, בואי נגיד בעדינות, התחרפנה" בצורה מאוד איטית הוא העביר את מבטו עלי "היא צעקה והשתוללה כי היא עבדה את התינוק, והיו צריכים לאשפז אותה, שמעי לא באתי להפחיד אותך או שמהו פשוט אני אוהבת את דאגי כמו אח וזאת נקודה מאוד רגישה אצלו,"בנות" אז בבקשה ממך שמרי עליו טוב?" המבט בעיינים שלו היה חם ונעים כמו של אמא שמדברת על ילדיה.
"הרי...אני חושבת שאני מאוהבת בו מעל הראש" מלמלתי במהירות מרוב ביישנות.
"עם ככה אז הוא נמצא בידיים טובות" חייך חיוך קורן וחיבק אותי ביד אחת.
"וואוי לטום לוקח הרבה זמן להגיע, נכון?" הרי הציץ בשעון "כמה זמן אפשר לקנות שתיה!?"
"יכול להיות שהוא סתם מתעכב" עדיין הסתכלתי בדאגי שהלך מקצה אחד של המרפסת לקצה השני בעצבנות וצעק על מישהו שהיה בצד השני של הטלפון. מעניין עם מי הוא מתווכח שמה, זה ניראה רציני. חשבתי לעצמי ובלעתי בכבדות את השלוק האחרון של השמפניה.
הייתי די שיכור, חהחהחה אני זוכר את הפעם ההיא שהישתכרנו ואני ודני מרחנו על טום סלט שהחמיץ והיה תקוע שנה במקרר, פתאום קרע את קו המחשבה הרטט של הפלאפון שלי השהיה לי בכיס, שלפתי אותו, על הצג: אליסון וולבלר. SHIT! רק לא זה! מה היא כבר רוצה? בטח זו איזה שטות שהיא שכחה אצלנו בדירה.העברתי במט חד לעבר כל הסלון וקצת מהמיסדרון שהציץ לו שם.אחרי זה לקחתי את עצמי מהר לעבר המרפסת לטיפ טיפה פרטיות.
"מה את רוצה?" שאלתי בקול יבש.
"וואוו כמה נחמד לשמוע כמה אתה שמח לשמוע ממני" אליסון ציחקקה בשעשוע שלא לטעמה.
"אליסון בואי נסיים עם זה מהר יש לי פה אנשים ואין לי זמן לשיחות חולין" ניסיתי להישמע כמה שיותר מנומס.
"אוווהוווו..בטח אתה עם הכלבה הבלונדינית ההיא שכל העיתונות ומגזיני האופנה חופרים עליה?אני צודקת? אה?" הטונים שלה עלו בדיוק כמו שהי עלתה לי על העצבים, החלטתי שאין לי כוח לזה.
"די כבר אליסון אנחנו כבר לא בייחד, כי את רצית לעבור הלאה, אז עזבי אותי מהתקפי קנאה עכשיו!" נשמתי עמוק כדי להרגיע את עצמי.
"נכון. אני עזבתי אותך. בוא נגיד שלא מתאים לי שאתה יוצא עם האנורקסית הזאתי שלוש חודשים אחרי התאונה שלי, ואני הולכת לתקן את זה."
"החהחהחה...עכשיו תקשיבי לי...אליסון?" והיא ניתקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MCFLY Story Maker
