אחרי שלושה שבועות בנפאל,

חזרתי להודו.

שלמות, שקט נפשי, וטוב.

למידה.

דברים קורים כמו שהם צריכים לקרות, ואני לומדת את זה כל פעם מחדש.

ומודה על זה.

נפאל הייתה נחמדה, אבל הלב חיפש את הודו כל הזמן.

מזל שבן היה איתי בתקופה הזו, אחרת הייתי מאבדת את זה.

המון דברים אמיתיים עלו בינינו, הרבה שאלות והתעמתויות שעוד לא היו.

מעניין אותי לאן זה יוביל.

קצת שקט בינינו עכשיו.

מקווה שזה לטובה.

בהודו, עם חברה קרובה ומקום לחשוב.

קסאר דיווי, בדירה באמצע היער בלי יותר מדיי הסחות מסביב.

רק להקשיב לטבע, לעולם, לתת לדברים לקרות.

אני אוהבת את זה

מפחיד לחשוב שיגיע השלב לחזור

מאז שעברתי את החצי זה מרגיש כל כך קרוב

וכבר חושבת על לדחות

ובאותה נשימה עוצרת את זה

לא יודעת.

לא רוצה לסיים את הפוסט באי ודאות-

כי באמת שלם לי עכשיו.

אוהבת.