הקלה, לא יאומן.

עכשיו, כש"איבדתי" אותך, ואני יודעת איך זה מרגיש...

הפחד נעלם.

יכולה להיות אותך.

בשחרור, 

באהבה.

היי, איזה קטע, זה אפילו מרגיש ממש טוב.

היי איזה קטע, מסתבר שהאינטנסיביות גם הכבידה עליי.

היי, איזה קטע, יש לי זמן ופנאי בראש לעוד.

הלב מתרחב ברגע שוב- איזה שריר אדיר-

היי, אני מכירה את זה- 

ככה זה הרגיש כשהייתי חופשייה לעשות מה שאני רוצה.

מה? מתי החלטתי שאני כבר לא?

מוזר, להבין בדיעבד.

אני חופשייה לעשות מה שאני רוצה. בלי צעד ומבטים אחורה, בלי פחד, בלי לחשוב אולי, ואם ומה יקרה.

בלי לחשוב איך זה יסתדר כמו שתכננתי.

יכולה לשחרר לעולם לשחק בי.
כאילו הוא לא יכל קודם

הוא יכל, אבל לא שחררתי, נאבקתי בדרך הטבעית שדברים זזים.

ניסיתי להיות בשליטה, זה לא מקום טוב לי.

התחושה שאני מנהלת ומניעה את הכולם שסביבי, שאני שולטת באיך היום יתגלגל.

הרבה יותר כיף להתמסר לרגע, לחוויות, להוויה ולמה שהיא נותנת לי.

עכשיו.

ואוו, זה טיפה מרגש אפילו.

-תודה-