"דיוק הכאב וטשטוש האושר.

אני חושב על הדיוק שבו בני אדם מתארים את כאבם בחדרי רופא.

אפילו אלה שלא למדו קרוא וכתוב מדייקים:

זה כאב מושך וזה כאב קורע, וזה כמו מנסר

זה שורף וזה כאב חד וזה כהה. זה פה, בדיוק פה

כן. כן. האושר מטשטש הכל. שמעתי אומרים

אחר לילות אהבה ואחר חגיגות, היה נפלא,

הרגשתי כמו בשמים. ואפילו איש החלל שרחף

בחלל קשור לחללית רק קרא: נפלא, נהדר, אין לי מילים.

טשטוש האושר ודיוק הכאב

ואני רוצה לתאר בדיוק של כאב חד גם

את האושר העמום ואת השמחה.

למדתי לדבר אצל הכאבים."

מעניין לקבל כאב, ועצב, ולא לדחות בהסברים לוגיים.

פשוט להיות פה רגע, ברגש הזה, של לאבד משהו.

יודעת שיעבור, יודעת שזה עצב על משהו שלא התקיים מעולם

ועדיין, הוא שם, אז נותנים לו רגע,

כי זה קצת נעים הלהרגיש הזה, להרגיש את עצמי בכאב. מדוייק.

ועדיין- לא להקשר לכאב ולעצב... לתת לו ללכת כשצריך.

מקווה להצליח להיות בסנטר ובתשומת לב כשהזמן הזה מגיע.

ועכשיו קצת עצוב.