אנחנו שונים מדיי.

ואולי, השקע בכתף כבר לא מתאים לראש שלי.

ואולי, הריח הממכר הוא רק זכרון נוסטלגי.

ואולי...

ואולי אני בכלל מסיפור אחר,

מספרת לעצמי שוב ושוב שאני כזאת,

ואני בכלל ההיא שהוא הכיר לפני 5 שנים

השברירית והנזקקת, שחייבת את רק את הכתף הזו,

ולא יכולה לנשום בלי הריח.

הולכת לאיבוד.

I tell you im leaving but how long can i stay

 I tell you im shaking how long till it goes away

 I tell you im broken how long can I stand on my feet

 I tell you im trying but how much is enough for me

החבר'ה הטובים 

נערי רפול 

אי אפשר לחזור, אני בצומת 
מתפצל לכל הכיוונים 
את אמרת אתמול יהיה בסדר 
סך הכל אנחנו צעירים 
יום חדש, פותח תריס לשמש 
אטבים על הגגות רוקדים 
מתחת לכביסה המתייבשת 
מישהו כותב שירים 

כמו בשיר מתנגן 
על סרט אילם, בזולה חולם 

לא מזמן אני הייתי ילד 
ואז את אמרת שאת גדולה 
חיכיתי לך בתחנה של אגד 
כך עברה שנה אחרי שנה 
האספלט שומם וגם מנגד 
אנחנו מתחבאים מהחיים 
על אוטובוס אחד שלא נוסע 
מעלינו עננים שטים 

כי זה לא מקום שנותן לחלום 
כי זה רק מקום בו אפשר לישון 
לנסות לשכוח 
לחבר סיפור אחר 
כי זה לא מקום שנותן לחלום 
כי זה רק מקום בו אפשר לישון 
לנסות לשכוח 
לחבר סיפור אחר 

שיר שמזכיר תקופה אחרת בהקשר אחר,

ופתאום מתחבר בכל מילותיו לתקופה הזו בדיוק.