לפני הכל,אני רוצה להגיד..
בפרק הקודם הגיבו רק 2 תגובות..אני משקיעה בסיפור הזה כותבת פרקים אני מצפה שלפחות תגיבו שקראתם לא יותר,תשתדלו להגיב,זה מבאס לראות 0 תגובות או במקרה הזה 2 תגובות כשיושבים וכותבים פרק
פרק 4:
"אושר קומי מאמי" פתחתי עיניים וראיתי את אבא שלי יושב מולי בכיסא של המחשב,
כנראה שהוא מתחיל משמרת בערב או משהו כזה,אבא שלי שוטר.
"אבא מה אתה עושה פה?" עניתי חצי רדומה
"זה הבית שלי" הוא ענה לא מבין
"כן.." צחקתי "אבל מה אתה לא עובד היום?או שאתה מתחיל בערב?"
"לא,לקחתי יום חופש,לבלות קצת עם הבת שלי,אסור?"
"מותר..למה לא" אמרתי והתחלתי לספר לו מה שקרה אתמול עם אורלי,הוא היה בשוק,והבטיח לדבר איתה היום ולהבהיר לה שהוא מאוד כועס ושהוא לא מוכן שהיא תדבר אליי ככה..
קמתי יחסית מוקדם,עם די הרבה מצב רוח,פתחתי את הארון והוצאתי סקיני בהיר בהיר עם קרעים בלבן,וגופייה לבנה עם קשירות מאחורה,ונעל שטוחה לבנה עם זהב.
התאפרתי,היה לי חשק להשקיע,שמתי מייקאפ בגוון של העור שלי,קצת סומק חום,מסקרה,עיפרון שחור וצללית זהב,החלקתי קצת את הפוני ועשיתי צמה,לא צמודה,השארתי את הפוני,וכמה חתיכות שיער בצד,בן זונה,אהבתי : )
הכנתי מערכת,יום חמישי היום,לומדים 3 שעות סה"כ,שעה היסטוריה ושעתיים של מתמטיקה
שמחתי,אהבתי מתמטיקה ועם היסטוריה לא כ"כ הייתה לי בעיה..
השעה הייתה 7:35 והיה לי זמן לפנק את עצמי בארוחת בוקר טובה,ירדתי למטבח,אבא שלי בדיוק הכין לעצמו קפה ויצא למרפסת עם הסיגריות טיים שלו,שכ"כ שנאתי את הריח שלהן,כאלה מגעילות בע...
מזגתי לעצמי חלב עם קורנפלקס,וכמובן הכנתי שוקו קר,איך לא?
והתקשרתי למור,כל בוקר היינו נפגשות במכולת שליד הבית שלי,זה 5 דקות הליכה מהבית שלה,וכמה דקות הליכה מהבית שלי,אבל לא היה לי אכפת אהבתי ללכת את כל הדרך הזאת איתה.
"נשבענו שנאהב עד הנצח תראי לאן הגענו אהובה,
פתחי לי שער ואבוא אלייך........."
צלצול הפלאפון שלי העיר אותי,ישנתי כ"כ חזק,עד שבקושי זכרתי שאני צריכה לקום היום לבית ספר,על הצג ראיתי שכתוב "אושר היפה שלי" מיד עניתי
"אה מאמי?" אמרתי בעייפות
"הערתי אותך?" היא שאלה
"לא חח" שיקרתי
"אהה טוב אני עוד 10 דקות יוצאת אלייך,מתי תהיי מוכנה?"
"אני כבר מוכנה,5 דקות אני מוכנה" שיקרתי שוב,לא היה לי כוח לשאלות,לא רציתי לספר,כאב לי. לא ידעתי איך היא תגיב כשתדע על הנשיקה שלי ושל עומרי,אולי זה יפגע בה,ועל גל?זה בכלל יהיה מוזר לספר..כל הזמן טענתי בפנייה שאין לי אליו כלום כבר,אבל פתאום הסתבר לי שכן,בקיצור הייתי מבולבלת ולא רציתי לשקר לה בנוגע למה שאני מרגישה..רציתי לתת לזמן לעשות את שלו..
התלבשתי מהר,סתם זרקתי על עצמי גופיית סבא לבנה ומכנס ג'ינס קצר,זה נראה לי פשוט מידי אז הוספתי חגורה חומה,ולבשתי כפכפים,לא היה לי כוח להשקיע בכלל.. אפילו להתאפר לא התאפרתי,סה"כ שפתון שקוף,ואני ילדה שרגילה להתאפר,מייקאפ,סומק,צלליות וכאלה
עשיתי קוקו בשיער כי הוא לא כ"כ הסתדר,הלכתי לכיוון המטבח ובדרך התפללתי שאני לא אתקל בגל בסלון או משהו..
אבל מה שחושבים עליו בסוף קורה,וניתקלתי בגל,חייכתי אליו חיוך מזויף
"בוקר טוב" הוא אמר בחיוך עייף
"בוקר טוב" שוב,חייכתי חיוך מזויף ויצאתי מהר מהשער,גם כי ידעתי שאושר בטח כבר מחכה לי,וגם כי לא רציתי להשאר שם,היה לי די קשה להסתכל לו בעיניים.. אבל זה לא אשמתו,זאת אני שדפוקה..מה באמת חשבתי שיקרה בנינו משהו?חח אני חיה בסרט,טוב די אני לא רוצה לחשוב על זה יותר,זה צובט לי בלב רק לשמוע את השם גל.
כעבור כמה דקות הגעתי,
"כמה זמן נו...מה עשית כ"כ הרבה זמן" אמרה לי אושר שחיכתה מעל 10 דקות נראה לי
"מצטערת התעכבתי קצת,לא הסתדר לי השיער" הפעם לא שיקרתי,הוא באמת לא הסתדר,וראו את זה..חח די התבאסתי שעומרי יראה אותי ככה ביום לא טוב..
"טוב בואי נו אנחנו מאחרות" היא אמרה בלחץ,אושר הייתה ילדה די מחוננת,אפילו הקפיצו אותה שנה,במקום לעלות לכיתה ו' היא עלתה לכיתה ז',וככה הכרנו בעצם ונהיינו החברות הכי טובות,נראה לי שזה יהיה האיחור הראשון שלה בחיים,אפשר להכניס את זה לשיאי גינס,הילדה שלא איחרה אף פעם ואם זה תלוי בה היא גם לא מתכוונת לאחר,שלא כמוני,כל שני וחמישי דופקת שעות מגיעה ב10 והולכת ב12,או מגיעה ב9 במקום ב8 והולכת שעה לפני או שעתיים לפני תלוי במצב רוח..
לבסוף הגענו בסוף השיעור הראשון ונכנסו לכיתה ביחד
"מה פשר האיחור הזה?" אמיל,המורה להיסטוריה,שונאת אותו ושונאת היסטוריה,שתי דברים חופרים במכה.
"מצטערות.." אמרנו מרימות ידיים
"זה נרשם לכן,אושר הפתעת אותי"
"אושר הפתעת אותי" פ'חחחחח עיצבן אותי עאלק אושר הפתעת אותי,מה קרה אז היא איחרה פעם אחת,אסור למושלמת לטעות נכון? די מה יש לי היום,היא חברה שלי זה לא יפה!
אני חושבת שנדפקתי מאתמול,ממה שקרה.. אני עצבנית..
סקרתי בעיניים שלי את הכיתה,ירין יושבת ליד רז,עדי יושב ליד לירון,ואני ליד אושר.. הקבצה קטנה יחסית,אני לא יודעת למה אבל ציפיתי לראות את עומרי,למרות שידעתי שהוא בהקבצה מעלינו של 4 יחידות בהיסטוריה..בכלזאת חיפשתי אותו
"טוב קדימה להעתיק" אמיל המורה המעצבן הזה התחיל להכתיב לנו חומר
"רגע המורה,מה אמרת מקודם?" שאלתי
"בעיה שלך שלא שמעת גברת מור"
"המורה אתה יכול לחזור שוב על זה?גם אני לא שמעתי" אמרה אושר
הוא ענה לה ולי לא,זה כ"כ עיצבן אותי מה זה ההפליות האלה?! איזה חוצפן.
פשוט לקחתי את הרגליים שלי ויצאתי מהכיתה בעצבים,במחשבה תחילה לא הייתי צריכה לעשות את זה,יש לנו בגרות עוד חודשיים ואני לא יודעת כלום,אני די חלשה בהיסטוריה,המקצוע שלי זה אנגלית.
התחלתי ללכת,אין לי מושג לאן,מצאתי את עצמי במגרש כדורסל,עומדת ליד הברזיה כשפתאום ראיתי את עומרי עובר ליידי
ראיתי את מור,היה נראה כאילו היא רבה עם הספר באותו יום,בכל זאת החלטתי להגיד שלום כי היא כבר ראתה אותי
"היי.." אמרתי בחיוך
"היי" חייכה אליי בחזרה,יש לה חיוך כזה מדהים..
"תשמעי בקשר לאתמול.."
"כן?"
"אממ...לא יודע איך להגיד לך את זה"
"להגיד מה?" היא שאלה לא מבינה ויכלתי לראות עלייה שהיא קצת התבאסה
"אני רוצה שנקח את זה יותר לאט"
"מה הכוונה יותר לאט?" היא שאלה לא מבינה
"לא יודע,נגיד אתמול כשהתקשרת אליי..אז.."
"אז..?"
"אז לא יודע תשמעי לא מתאים לי שבגלל הנשיקה נתחיל להיות ביחד"
"נתחיל להיות ביחד?חח מה הכוונה?"
"הכוונה שלא מתאים לי עכשיו קשר רציני"
"מישהו אמר שאני רוצה קשר רציני עכשיו?"
"אהה לא?"
"לא איך הגעת לזה?"
"לא יודע..." עניתי והסמקתי,
"חח איזה פאדיחה.. ואני עוד חשבתי לעצמי ש..."
"שמה?" היא שאלה
"שאת רוצה קשר רציני ולא מתאים בכלזאת,אני לא יגיד לך שאת לא הטעם שלי ולא עושה לי את זה,אבל אני עדיין לא מוכן לקשר רציני,אני לא רוצה את זה"
הפלאפון שלו שצלצל קטע את השיחה שלנו
"הלו" הוא ענה "טוב אחי,אני בא..כןכןכ,טוב 2 דקות אני שם,ביי נשמה"
"אתה הולך?" שאלתי
"כן מאמי אני חייב ללכת חבר שלי קורא לי דחוף,כנראה קרה משהו,ביי"
הוא הלך,השאיר אותי די בהלם,איזה חיים חרא.. קודם גל אחר"כ עומרי.. חח יאלה רק לי זה יכול לקרות!!!!!
ישבתי שם על הדשא שליד המגרש,נשכבתי והתחלתי לשמוע שירים בפלאפון
Guns N' RosesDon't Cry
הנה הקישור,תשמעו לצורך הפרק-http://www.youtube.com/watch?v=_Ns59Bmqpms
דמעות התחילו לזלוג מעיניי,כ"כ אהבתי את השיר הזה,ועכשיו כשהייתי עצובה כ"כ התחברתי אליו..
למה עומרי לא רוצה קשר רציני,ולמה גל לא רוצה לנסות?
הצלצול להפסקה נשמע,כל התלמידים יצאו מהכיתה ורק אני נשארתי שם,החלטתי להתקשר למור לבדוק איפה היא,אבל היא לא ענתה,אז יצאתי לחפש אותה,נראה לי שאני יודעת איפה היא,אני כ"כ מכירה אותה..
"עומרי..." קפצתי עליו וחיבקתי אותו
"אושררררררר מאמי שלי.." הוא אמר בחיוך גדול שחושף שיניים לבנות ויפות
"מאמי תגיד איפה מור?"
"במגרש" הוא ענה בטבעיות,כאילו איפה היא יכולה להיות אם לא שם?
"טוב בא לך לבוא איתי?" שאלתי
"למה לא..." הוא ענה,די מהוסס..
"נו אז אתה מוכן להסביר לי מה קרה בניכם?" היא שאלה
"מה קרה בנינו...?" עניתי
"עומרי נו אני לא מטומטמת,אתה הידיד הכי טוב שלי והיא החברה הכי טובה שלי ועל שניכם עובר משהו.."
שתקתי,לא ידעתי מה לענות,ידעתי שהיא צודקת..אני חושב שפגעתי במור,אולי בכל זאת כדאי לנסות?אבל אני לא בטוח בזה,אני לא רוצה לפגוע בה שוב היא החברה הכי טובה של אושר,ואם אני יפגע בה זה יצור ריב עם אושר,ולא מתאים.. אני צריך לחשוב על זה.. לספר לה לא לספר?
"ווווווהוהוהו,אתה פה עומרי?" שאלה
"כןכןכ אני פה.."
אני אספר לה,חשבתי..
"נו אני מקשיבה.."
"אממ..התנשקנו" אמרתי בלי להסתכל עלייה,מבויש,מסמיק
"מההההההה?" היא אמרה בהלם,החווירה לכמה שניות
"כן..בטח את כועסת" אמרתי,כ"כ מפחד שזה נכון,כ"כ מפחד שהנשיקה הזאת עם מור תרחיק ביני לבין אושר.
"לא אני לא כועסת פשוט,אתה ומור?" היא אמרה מופתעת וצוחקת
דיברנו עוד קצת,סיפרתי לה על כל החששות שלי,היא רק אמרה שאני יתן לזמן לעשות את שלו ויקח את זה לאט איתה,ושאני לא יתן לה לפתח ציפיות כי בכל זאת הן חברות והיא לא רוצה שמור תפגע,הסכמתי איתה,היא צודקת,אושר תמיד צודקת.
הגענו למגרש,יותר נכון לדשא שליד המגרש,ראיתי את מור יושבת שם ובוכה,איך שהיא קלטה את אושר העיניים שלה נצצו,היא כ"כ שמחה,היא חיבקה אותה חיבוק חזק,ואני שהרגשתי לא קשור קמתי והלכתי משם..
"את מוכנה להסביר לי מה נסגר איתך?"היא שאלה ואני לא ידעתי מה לענות
מה לספר לה על עומרי?אבל איך היא תגיב..
לבסוף סיפרתי לה על הנשיקה שלנו,היא הסתכלה עליי וצחקה,מה יש לה?למה היא לא מפרגנת?
ואז היא התחילה לאמר "................."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
