על החיים ועל שטויות אחרות

אין לי יותר מדי מה לכתוב אבל אני מאושר מתמיד!

בגלל איזה עניין טוב שייחלתי לו הרבה זמן ואולי עוד תזכו לשמוע ויותר חשוב- לראות אותו. המסר העיקרי שלי לכם (ולא לי, כי יש לי מספיק) הוא להאמין בעצמכם! נניח והקלטתם שיר פרי יצירתכם תלכו איתו הכי רחוק, תגיעו לזמרים הכי טובים ותציעו להם ואל תיכנעו אחרי סירוב אחד (תציעו להם שישירו או כל דבר אחר...). בקיצור, תאמינו בעצמכם ותגיעו רחוק!

אז מה עשיתי בחופש חוץ ממחשב, טלוויזיה וכדורסל (זה גם אחלה!):

בחמישי נסעתי ברכבת (והיה מגניב , פעם שנייה שאני זוכר שנסעתי ברכבת) למוזיאון המדע בחיפה- המדעטק, ולא לצחוק! זה לא רק לחנונים היה כיף. נסעתי עם סבא שלי שלמד שם בתקופה שהיה הטכניון (כעת הוא עבר מקום) והוא זכר ששם עמדו המעבדות, מולנו השירותים ולמטה המשרדים. זה אחלה נוסטלגייה ושנינו נהנינו מאוד והשכלנו. יש שם מלא חדרים שונים בתחומים רבים ומגוונים ואני ממליץ לכם אם זה מעניין אתכם. באותו שבוע, מסתבר, זה היה חינם ולכן היו מלא אנשים. אני לא חושב שהמקום פתוח בשבת אבל כדאי לברר וללכת. יש שם חנות מזכרות יפה ותערוכות שמשתנות, למיטב ידיעתי.

ואתמול, בשבת, הלכנו (אבי, אמי ואנוכי) לחברים הגרים ביבנה ועשינו על האש. אבל, אבל, אבל לא היו פיתות!  ומה-זה נקניקיות/קבב/שיפוד וכל בשר אחר בלי פיתות? לא נורא, היה מלא בשר ומלא אוכל וגם מלא אנשים. יש למשפחה שגרה שם כלב ענקי מגזע סן-ברנרד (משהו כזה חח) שמגיע לי לפופיק (ואני 1.74 בערך) אז תארו לכם, הוא ענקי ומרייר רוק, חח איזה מילה =]

ושאלה שבבקשה תגיבו עליה, זה מאוד חשוב:

האם רומן אהבה ישראלי בשילוב מעט דרמה, עניינים שבין נערה לחייל, בעיות וחששות מהפעם הראשונה ומהיריון ובעיות כלליות של גיל ההתבגרות ושל החיים במשפחה חד-הורית, מעניין אתכם? מה דעתכם על נושא שכזה? אינני יכול לפרט יותר.

לסיום, נסיים בקישור לאנימציה מקסימה על גן-עדן: http://redir.mivzakon.co.il/use/use.aspx?id=20325

ואם בא לכם על קצת מוזיקת רקע קצרה בזמן עיסוקכם במחשב: http://fun.mivzakon.co.il/flash.aspx?id=20324

אה, ותירשמו למיבזקון! אחלה אתר

שבוע טוב

תומר

קודם כל אברך את קוראיי הבלוג ועם ישראל בברכת  פסח שמח ! ! !

ובמיעוט נשיקות מהדודה המעצבנת (צביטות גם לא יבואו בחשבון...).

איך היה הסדר שלכם?

שלי היה כמעט כרגיל רועש מעט (בעקבות ילדים קטנים, ילדים זו שמחה?) והיה אוכל נהדר! מכל הסוגים ולכל האורחים. היינו 28 איש מתוכם 2 חברים והשאר קרובי משפחה. הסדר היה אצל דודה של אבא שלי. כל צד במשפחה או יותר נכון כל אח- במשפחה שלי יש אח בכור, אחות אמצעית ואח קטן (שהוא סבא שלי) וכל אח אחראי מזה שנים רבות להביא משהו. אנחנו אחראים על ביצים ותפו"א מקולפים וקרים כמספר האורחים. האחות מביאה דגים והאח (מבקש מאשתו) מכין בקר רך וטוב!

בקיצור, כיף שיש חופש! והיה סדר טוב =

אה, לכו לסרט "המרוץ לזהב" הוא סרט טוב!  הייתי כותב עליו ביקורת אבל היא הייתה כוללת רק מילים כמו: סרט מצוין ורוצו לראות!  במקום ביקורת- רוצו לראות! סרט נהדר לכל הגילאים יש על מי להתסכל אבל לא רואים יותר מדי, שזה יתרון ובהחלט דבר טוב.

מה דעתכם על העיצוב החדש? בננה זה הטעם שלכם? ועל התמונה? לקח לי הרבה זמן לעבוד עליה.

ואני שמח להכריז שאחרי (כמעט) חצי שנה מפתיחת הבלוג יש 2,000 תגובות! אז תודה רבה לכם והמשיכו כך!

אסיים בתמונה: 

חג שמח

תומר

די- למה?! זה מה שמרכיב את המילה דילמה. אהיה חנון ואכנס לויקיפדיה ואקח משם את ההגדרה למילה:

דילמה הינו מונח המתייחס למצב בו קיימות שתי חלופות או יותר שיש לבחור ביניהן.

טוב...די למה זה בעצם אומר "תעזבו אותי. אין לי כוח יותר". וזה מה שהרגשתי אתמול ושלשום כשחפרו לי על טיול "אתגר" בצופים. אם אתם באמת רוצים לדעת מה זה הטיול תיכנסו למקורות הנכונים, אני לא הולך לכתוב על כך עכשיו, אלא על הדילמה שהייתה לי:

האם לצאת לטיול של 4 ימים של הצופים ולבחור אחד מהשכבה ולהיות איתו ועם עוד 10 ילדים בטיול, לאכול, לישון, ללכת במסלולים וכו' ובעיקר להכיר אחרים או להיות בחופש הקצרצר שיש לנו עם המשפחה וליהנות ולטייל איתה.

מצד אחד הטיול לא יהיה שוב פעם, אין עוד הזדמנות וגם כולם יוצאים (לחץ חברתי!) ומצד שני ההורים שלי מעדיפים שאישאר ואהיה עם המשפחה והם גם תכננו כמה תוכניות וזה... ובא לי חופש. אבל כולם יוצאים! בהתחלה לא רציתי לצאת אבל עכשיו שכולםםםםםםם יוצאים ואני בין היחידים שלא, זה מבאס כזה. כולם ידברו על זה ואני לא אצא. אז אני בדילמה וכל הזמן חושב על זה ולא יודע מה להחליט. לא בא לי טיול אבל יובל אומר שזה בשבילי ושזה יעזור לי. יש עוד מעט מחנה וזה...אז לטיול אחד אני לא אצא, so what? למרות שלהרבה לא יצאתי לפני שנה ושנתיים. אני ממש בדילמה. ונכון לעכשיו אני לא יוצא ואני לא יודע אם אני לא מחליט משהו לא טוב...

אני אפרש את הכותרת: יכול להיות שאטעה ולכן לא אהיה. כלומר, אטעה בהחלטתי- לא אצא לטיול, וארגיש אחר-כך מופסד ואהיה מאוכזב וארגיש כמו לא יודע מה במובן רע ולא אהיה חלק מהשכבה וארגיש לא קשור. זה אחד הדברים שגורמים לאדם לפרוש, לצאת ולהשתנות לרעה. אינני רוצה בכך אבל אני רוצה להחליט לבד ולא להחליט כי "כולם עושים" (ראה: אילנה, חח).

ולנושא אחר: זה לא כיף שעושים לכם את היום? ואיך עושים לכם אותו? אומרים לכם מילה טובה, כלומר, מחמאה, או דבר שגורם לכם לשמוח ולהתאשר (אין כזה פועל אבל הבנתם את כוונתי חח). נגיד שאמרו לי שגבתי=] (ככה כותבים?) אז שמחתי וזה גרם לי רק טוב. או נגיד שאחת אמרה לי שאני לא חופר ונהפוךהוא- בוגר ומעניין!

כיף לקבל מחמאות....

מה בנושא מכירת חמץ בפסח? מה בנושא ירידה לסיני (מי זה? חח) יש עוד הרבה          מה לכתוב ולפחות יש עיצוב חדש!

אז עד כאן להפעם (ואני באמת מרוצה מהפוסט). נסיים בתמונה:

שבוע טוב

תשמרו על עצמכם ותזכו בעצה:

ואם הרחוב חד סטרי תסתכלו רק לכיוון אחד=] כי עצה אחת שווה אלף הרוגים

תומר

אז כן...פוסט פריקה ראשון בבלוג ונוותר על מחיאות הכפיים.

הרבה דברים מעצבנים אותי שאני לא עושה מספיק ואני בדרך-כלל לא מאשים את האחרים אלא מסתכל על עצמי- מה אני עשיתי לא טוב ובגלל זה קרה כך וכך???

הלכתי למיונים למשלחת "חץ וקשת" עם 3 נוספים מהשבט ולא התקבלתי...אני כן שמח לשניים האחרים שהתקבלו אבל זה מבאס. וחשבתי על אנשים שהולכים לאודישנים ולא מתקבלים עכשיו אני מבין למה הם בוכים לפעמים הרי "זה כולה אודישן" בשביל מישהו אחד ובשביל האחר עולם ומלואו, חוויה והזדמנות מבורכת.

נכון שיש שנה הבאה, נכון שיש מה לעשות בקיץ ואני כן אצא למחנה כולו אבל זה מעצבן ומעיק.

אז אני אעשה טיול עם המשפחה לחו"ל ואיהנה...וגם כולם אומרים "לא נורא" וכן נורא! אבל אין מה לעשות חוץ לקנא באחרים ולשאול: איך הוא התקבל? והיא בכלל לא מתאימה...וכל הזבל הזה, אבל שוב, אין מה לעשות.

אני שמח בשבילם על ההנאה שהם הולכים לקבל ועל חוויה חד פעמית שלא יזכרו לעולם ועם זאת עצוב בשבילי על שהפסדתי זאת למרות שיש הזדמנות נוספת אבל שנה זה הרבה זמן. אולי היה עדיף לא ללכת? ואז הייתי מצטער על שלא הלכתי.

אבל אני מאשים רק את עצמי, כמו שכתבתי כבר, כי לא דיברתי מספיק וכמעט ולא, לא יודע מה קרה לי כנראה שמתוך 120 אנשים (בערך) שהיו לא רצו אותי ועם זאת חצי התקבל אבל חצי לא! צריך להסתכל על חצי הכוס הריקה...

לכעוס  לא יעזור וצריך להבין שהחיים קשים.

כנראה שעד עכשיו לא נדחיתי (לשמחתי) ותמיד יש פעם ראשונה וקיבלתי ת'כל וזה...

אחת העובדות שאני מתנחם איתה היא שהייתי כבר במשלחת אבל זה מעט זוכרים למרות שהרבה יודעים, ומעט מדברים למרות שהרבה יודעים... עכשיו מי שנבחר הוא כאילו המקור של השבט כולו כאילו ההילה שסביבם יהיו כל הזמן, אני רוצה לשמוח בשבילם אבל קשה. זה כמו לקבל ציון 100 במבחן והחבר הכי טוב שלך נכשל- אתה רוצה לשמוח בשבילו ולעודד אותו אבל זה קשה כי מה תגיד: "כולה מבחן? גם ככה לא תלמד את זה שנה הבאה? המורה אשמה?".

בתקופה שאני הייתי במשלחת האנשים שהיו בשבט (מעטים) לא נמצאים היום (אפילו לא המרכז בוגר) ולכן לא זוכרים שהייתי ולא גאים בי על כך...כל אחד רוצה שיהיו גאים בו על משהו.

ואני נכנס לבדוק שינויים באתר ורואה: ברכות לתלמידים החדשים במועצה ואת השם שלי לא שם למרות שהתמודדתי והיה לי סיכוי כי בחרו בי הרבה, אבל ככה זה שלא מכירים אותך לעומת אחרים שמכירים כי הם למדו עם 80 ילדים באותה השכבה ביסודי ועכשיו בתיכון.

טוב, נסכם, אוף! אין מה לעשות והחיים ממשיכים.....

שבוע טוב

עריכה:

אני השלמתי עם המצב ! אני כבר לא מבואס וכן מצליח לשמוח לשניים שהתקבלו (גם מקודם שמחתי אבל היא -השמחה- כללה גם קנאה). אז "ביג דיל" לא התקבלתי, so what? יש הזדמנות נוספת והיא מחכה לי בשנה הבאה, אם בכלל ארצה בשנה הבאה.

חזרתי מטיול חניכים ואני הולך לכתוב אחלה פוסט ואיך שהוא פשוט טס! עברררררר מהר כמו טיל, או שנהניתי (מה שאכן קרה) או שהייתה לי מלא תעסוקה (מה שאכן היה) או שניהם

שבוע טוב ותודה על התגובות וכל ההבנות, הן שגורמות לי להמשיך ולכתוב

שבוע חדש טוב