עד עכשיו כיסיתי כמה הבטים של עבודת המקק: הבאתי כמה מעקרי האמונה, העליתי שיר שנכתב ברוח ערכי הדת, תיבלתי בקצת אקטואליה מהעולם וקינחתי בקמפיין ההתעוררות שאני מריץ כאן בסניף הגליל המערבי. אבל כל זה לא יהיה שלם ללא המאכל האותנטי של הפסטפריאנים - הספגטי. אז הנה מתכון שפיתחתי ברוח עקרונות האמונה.

מתכון לפסטה ברוטב עגבניות

שימו לב, יש כאן שני שלבים: ההכנה, שבסופה יוצא ספגטי ממש טעים וההגשה שהופכת אותו למעדן אמיתי.

הסיבה שאני לא נותן בהתחלה את רשימת הרכיבים, היא שאני רוצה לעודד אתכם לאלתר מעט ולא לדבוק ישר במתכון עד לאות האחרונה. בנוסף, יש במתכון שלי כמה אלמנטים אותם יגדיר כל כל שיף כחילול הקודש (ר' פסטה בשקית, מיקרוגל, וקטשופ). אז בואו נתחיל. 

הכנה

בישול הפסטה

לוקחים מהמזווה ספגטי רגיל (או כל סוג אחר של פסטה) ומבשלים לפי ההוראות של השקית. אגב, אפשר לעשות את זה גם עם פתיתים (כבר כמה שנים אני חושד שהפתיתים הם גם סוג של פסטה).

למים שבהם מרתיחים את האטריות אני מוסיף שתי עגבניות חתוכות לקוביות קטנות. כמו כן, אפשר לשים בהם רוטב סויה במקום מלח. הכל הולך.

איך יודעים מתי זה מוכן? לא, לא זורקים על הקיר לראות אם זה נדבק. מה אתם, ילדים? אם כן, תלכו מכאן, זה בלוג למבוגרים. שולים מהסיר אטריה אחת, שוטפים במים קרים (כדי לא לקבל כוויה בלשון) וטועמים. כשזה נראה לכם מוכן (ותעשו לי טובה, רדו מהטרנד הזה של האל דנטה) שופכים למסננת ושוטפים במי ברז.

בזמן שהפסטה מתבשלת אפשר להכין את הרוטב.

רוטב

מטגנים על אש בינונית חצאי טבעות בצל. רצוי להשתמש כאן בשמן באיפוק ולהמנע מטיגון בשמן עמוק. למה? כי כמעט כל השמן שבו נשתמש לטיגון יגיע, בקצה הדרך, אל הפסטה. קצת לפני שהבצלים משחימים, אני מוסיף להם פטריות פורטבלו חתוכות לפלחים ומעט פרחי כרובית. אני מוסיף לטיגון פלפלים קטנים חריפים אותם אני קוטף מהגינה של אריה וגוזרם במספרים לתוך השמן. חשוב לזכור, אחרי שנוגעים בפלפלים של אריה יש לרחוץ את הידיים גם לפני שמשתינים.

כשהכל משחים, מוסיפים למחבת פלחי עגבניות, מכסים את הסיר ומבשלים על אש חזקה. כמה לבשל? כמה שבא לכם - אני מעדיף לא להרוג את העגבניות לגמרי. כשאני גומר להתעלל בעגבניות אני מוסיף למחבת גם את המיץ של שתי עגבניות אותן ריסקתי על פומפיה (לא, לא ניסיתי רסק מקופסה וגם לא עגבניות מיובשות). על כל זה אני מוסיף בצל קצוץ, פלחים קטנים של גבינה מלוחה (פיראוס, צפתית, בולגרית וכיו"ב) זיתים שחורים מגולענים ושום. הרבה שום. משאירים את המחבת על האש לזמן קצר כדי שהחומרים שהוספתם בסוף (בעיקר הבצל והשום) ישארו כמעט חיים.

בסיום טועמים. אם נראה לכם שתוספת של מעט תבלין סויה תשפר את הטעם, לכו על זה.

את הרוטב הזה מוסיפים לפסטה ויש לכם סיר ספגטי מצויין אותו אפשר לשמור בקירור עד שגומרים את כולו.

הצעת הגשה

כאמור הצעת ההגשה היא זו שהופכת את הפסטה הזו למעדן אמיתי.

ממלאים קערית מרק בפסטה מהסיר ומחממים במיקרוגל. אחרי שהיא חמה מכסים את הפסטה בפרוסת גבינה צהובה ומעליה עוד זיתים שחורים מגולענים, פרוסות דקות של שום ומעט קטשופ. מחזירים את הכל למיקרו לדקה נוספת, או עד שהגבינה מתמוססת לה אל תוך הפסטה. וזהו, עכשיו יש לכם את הספגטי הטעים ביותר שאכלתם מעודכם.

איפה, איפה יצחק קדמן כשבאמת צריך אותו.

שכח לזכור הדלת

היום כמעט 20 אחוז מאוכלוסית הישראלים כבר מבדילים בין ארנב ושפן. אבל נדמה לי שמאוחר כבר לשרש הביטויים כמו 'להוציא שפן מהכובע'. 

רגע, אבל השפן הקטן (נו, ההוא ששכח לסגור הדלת), אולי הוא באמת שפן אותנטי? אמנם מבט אחד באיורים שבספרי הילדים מספיק כדי להבין שהכוונה לארנב, אבל אולי דוקא המאיירים (שקישקשו על הדפים עשרות שנים אחרי שהשירים נכתבו) הם שטעו?

אני מציע שתוקם לאלתר ועדה ממלכתית שתמיין את הביטויים והשירים ותעשה סדר. בראש הועדה יעמוד, כמובן, אבשלום, אבל היא תכלול גם זאולוג, סופר ילדים ומאייר בדימוס.

אז ברור שמעכשיו - נערת האמצע של פלייבוי (עוד יש דבר כזה, בעידן הפורנו החינמי במרשתת?) תקרא 'ארנבונת'. והועדה הזו תכריח את החרדים לכנות אותנו, הקיבוצניקים השמאלנים, 'אוכלי ארנבים ובועלי נידות'. אבל אין לדעת איך הם יכריעו בסוגית השיר 'לשפן יש בית' (לא ילדים, זה לא ההמשך של השפן הקטן). אני מנחש שהם יציעו לשיר, במקום זה, את 'כושי כלב Cut'.

פורים ממשש ובא

ואני עדין מתלבט בין התחפושת הזו לפיראט.