והפעם אני חוזר להתאנות אל יעקב גלעד מחבר המלים של 'דרך הכורכר'. כן, זה השיר שאתם מייחסים לאריק סיני.

ואם אחרי שתקראו את זה לא תקראו לי קטנוני, אני אמשיך לחפור בשירה העברית עד שאזכה בתואר המיוחל. ע"ז, אתה יכול לקרוא לי נוקדני, בהחלט. אבל קח בחשבון שאתה מריץ את קוראי התגוביות לגוגל.

דרך הכורכר
מילים: יעקב גלעד

אני חוזר בדרך הכורכר
בפיתולי אותו מסלול מוכר
ושוב נדמה שזה אותו צרצר
שר מתחת שיח הצבר.
שני הברושים בשער הקדמי
שומרים על סף הבית של אימי
ועל עמוד בטון טבוע שמי
שרשמתי פעם בעצמי.

וריח מלונים עם דבק אורנים
נופל כבד כמו השנים,
אבל תמיד מסביר פנים.

אני הולך בדרך הכורכר
ומחפש את כל ילדי הכפר
שורק פזמון מתוך "שיר הקטר"
אך לאיש זה לא מזכיר דבר.
באופניים שחצו שדות
גלגל חסר כנפיים חלודות
ועל העץ תלויות שתי נדנדות
רק ברוח הן מתנדנדות.

וריח מלונים עם דבק אורנים...

אני יוצא בדרך הכורכר
אני חושב על אפר ועפר
על מה עכשיו ומה שבעבר
ועל זה שכבר מחשיך וקר.

וריח מלונים עם דבק אורנים...

באופניים

שחצו שדות


גלגל חסר, כנפיים חלודות

(אבל בכל ט"ו בשבט באים לנפח את הפנימית בצמיג שנותר) 

אני עוצר, רק לרגע, כדי להגיד שני משפטים על השורות

ועל עמוד בטון טבוע שמי

שרשמתי פעם בעצמי 

אז לטובת מי שהבעיה לא קופצת כאן מיד מול עיניו, אני מוכן לפרט. אם השם שלו טבוע בבטון, אז הביטוי 'רשמתי' ממש לא מתאים. כדי להגיע להטבעה היה צורך ממש ללחוץ תבנית עם תבליט שם המשורר כשהבטון עדין רטוב. וגם אם זה נעשה, הביטוי 'רשמתי' לא אוכל כאן. אפשר גם לחרוט את השם על הבטון, לאחר שהתייבש, אבל אז צריך לשנות את 'טבוע' (ל'חרוט') ואת 'שרשמתי' (ל'חרטטתי'). עכשיו, אל תקפצו עם הפתרון שיתכן שיעקב הגיע אל העמוד כשהיה עדין רטוב ורשם את שמו בעזרת האצבע, ענף או אנטנה שאותה גנב מנושאת מטוסים של הצי השישי. את זה אפשר לעשות על משטחי בטון אבל לא על עמודים. זאת משום שכאשר יוצקים עמוד בטון, עושים את זה בתוך תבנית שאותה מסירים רק לאחר שהבטון מתייבש.

ותודה לפועה שהעירה את תשומת ליבי לנושא.

אולם לא באנו לכתוב כאן מדריך על יציקת עמודי בטון, אלא לדבר על חריזה. אז בואו נחלץ, למען הנוחות, מהשיר את שתי השורות האלה:

ועל העץ תלויות שתי נדנדות
רק ברוח הן מתנדנדות

אני לא מדבר על זה שהשורה האחרונה היא ממש חלשה ולא עומדת ברמה של שאר השיר, אלא על החרוז. אמנם בחרוז טוב ההברה האחרונה צריכה להיות זהה בשתי המלים המתחרזות, אבל אסור שהן יהיו מאותו השורש (ע"ע a big no-no).

כן, יעקב, קח לך מעט מהאפר והעפר שמרצפים את משעולי שיריך, זרה אותם על ראשך וקרע קריעה גדולה.

אמנם כבר ניצלת בבית את 'שדות' ו'חלודות' אבל עדין יש בשפה העברית המון מלים אחרות שיכולות להתחרז עם נדנדות.

אני מציע לך את החריזה הבאה:

ועל העץ תלויות שתי נדנדות

שעליהן הפסדתי נקודות