- "איך אתה מרגיש הבוקר" שאלה אותי סבתא חביבה, אחרי שבשלושת הימים האחרונים התלוננתי על כאבי בטן, שלשולים, תחושת קור ובעיקר - מחסור באנרגיה.

- סמרטוט.

- אז למה שלא תעבור על המדרגות.

היום שמעתי את איל ברקוביץ, שהתראיין באחת מתכניות הבוקר בגלי צה"ל, מפריח את מטבע הלשון 'יד לוחצת יד' (צ"ל 'יד רוחצת יד'. לחובבי הסדרות הלוגיות והמבחנים הפסיכומטריים - זה אח של 'רובליקה'). אני נוטה לחשוב שהאיש הזה, שמככב כפרשן ספורט בערוצים רבים (ובכולם הוא מרבה להגיד 'שתי משחקים'), כותב אפילו את שמו בשגיאה - 'אייל'.

למה זה חשוב? למה שלא נניח לו, או למירי רגב (שפרסמה עפיפית רצופת פניני הגהה שכוללת גם את הביטוי 'דרכו לא סרוגה בשושנים') ודומיהם? אוהו. זה אחד המעוזים האחרונים עליהם נסכים לוותר - הפריוויליגיה שלנו, דוברי השפה, להתנשא על האספסוף הזה.

כן, איל ומירי, אנחנו נחזור ונצביע על אות הקין הזה שטבוע במרכז פרצופכם כדי להזכיר לכולם מאיפה הגעתם ולאיזו מדמנה אתם גוררים אותנו. ואם לא הייתי מספיק ישיר, אומר את זה עכשיו באופן מפורש: אף אחד לא יקח ממני את התענוג להגיד: "חברת הכנסת רגב, למרות שברזומה שלך מופיע 'דוברת צה"ל', אחרי ככלות הכל - את פקצה (פרחה קטנה צועקת הרבה). אם את לא רוצה להוסיף על המבוכה שאת גורמת לעצמך כשאת מדברת מול מצלמות הטלויזיה, אל תפיצי חומר כתוב ללא עזרת מבוגר".

נכון, עברית היא, כנראה, שפה לא פשוטה. ויש מעט אנשים שדוברים אותה כמעט ללא שגיאות. אני מתייחס בסלחנות לטעויות של אלה שרכשו אותה אחרי גיל ההתבגרות; אבל לא עולה על דעתי לוותר על הזכות ללגלג על אלה שלא הצליחו להשתלט על שפת האם שלהם.

למה הלפיתה הזו עדיפה? כי נקודת האחיזה ממש סמוכה למרכז הכובד.

כן, רק בשביל להתאמן על זה שווה לנסוע בתחבורה ציבורית.

יש כאן לא רק תופעה של 'עיני שד' אלא שבסצנה הזו מעורב, כנראה, בקבוק או שניים.

אז איך מחזירים את השד לבקבוק? הכי קל זה להסתיר אותו.