זוכרים?

אז מי שעוד לא שכח דברים שכתבתי כאן כשעוד הייתי בחיים, זוכר שהתעסקתי, בין היתר, בהקמת בית על העץ לסוספרא, נכדי האהוב.

התכנית האחרונה שהצגתי היתה דומה לזו:

 מי שיטרח להעיף מבט יותר ממוקד על הבית יגלה שאני עדין לא סגור עליו.

וזה לא רק שעוד לא גמרתי לתכנן את כל הפרטים (נכון, בפינות הבית צריכים לבוא פרופילי זוית אדומים. וגם צריך להפוך את הכיוון של הלוגים בקיר עם החלון), אלא שאני חושש שהעיצוב עדין שמרני מדי. בעצם זו, זו פשרה (כן, רקובה) בין הבית המלבני הפרקטי והסולידי,

לבין בית המכשפה שהילך עלי קסם:

אבל, כמו שתגלו, אם תצליחו לשרוד את הפוסט הארכני הזה, עוד יש לי זמן כדי להתלבט בשאלות העיצוב. אז בל נקדים את המאוחר.

ההקפאה

לפני חודש החלטתי להסתפק, לעת עתה, בהקמת פלטפורמת התשתית ולדחות את הקמת הבית לשנה הבאה. למה? בעיקר משקולי הנמכת פרופיל. מכיוון שאת הבית הזה יראו ממש למרחוק, אני חושב להתחיל להקים אותו רק כשהשיח יכסה את כל קונסטרוקצית הפלטפורמה ויותיר גלוי, אגב כך, רק את חלקו העליון של הגג. והנכד? מה יהיה עליו? היום הוא רק בן שלוש וחצי, כך שגם אשלים את הבית בשנה הבאה ישארו לו שש שנים להנות ממנו.

למעשה זה החלק שהחלטתי לממש השנה:

 הגשר נועד לחבר את הדק העליון עם הצריח (לא מופיע בתכניות). הדק התחתון ישמש לאיחסון של שאריות הברזל שמתגלגלות בחצרי וקומת הביניים (שמיוצגת כרגע ע"י מסגרת ריקה) תשמש לאיחסון הקיאק שבבוא היום אקנה. וזה, סבתא חביבה, רמז לתשובה לשאלה אפשרית 'מה תרצה ליום הולדת שישים'.

השלד החשוף, ובעיקר גדר הרשת שבולטת למרחוק, מהווים צרימה במקום שבו היתה עד לפני כמה חודשים גדר חיה יפהפיה. גדר בה פגעתי אנושות לצורך הקמת המתקן.

צילום: סבתא חביבה

למה חולצה צהובה? כי זה אחד הצבעים שלעולם לא אבחר בהתנדבות (טוב, רקע לבלוג זה דבר אחר). אז מה עוד יש לי לעשות עם חולצה צהובה שקיבלתי במתנה?

הנה מבט מהרחוב:

 לפני חודש הגדר החיה היתה במצב הרבה יותר גרוע. חדי העין שביניכם יבחינו בבודאי בשרידים של הכיתוב עם שם המשפחה שלנו שהיה גזום בשיח.

אז, כאמור, אני אחכה עד שהגדר תתאושש ותכסה כליל (טוב, אני אסתפק גם ב'כמעט תכסה') את כל הפלטפורמה מהצד הפונה החוצה לפני שאתחיל בהקמת הבית.

מתי זה יקרה? בקצב הגידול הטבעי של השיח הזה (אוג חרוק) - משהו כמו שנתיים. אבל בתכנית האצה האינטנסיבית שהכנתי עבורו, אני מאמין שעד בוא החורף (בואו נגיד נובמבר) כמעט כל הקונסטרוקציה תעלם מאחורי העלווה.

תכנית ההאצה

איך אני מאיץ את גידולו של השיח? בעיקר בעזרת מים. הרבה מים. וגם דשנים, בעיקר חנקן. אכן, הפעם החלטתי לחרוג מהמגבלות הסביבתיות המחמירות שגזרתי על עצמי ולהוסיף גם כימיקלים. כן, אני יכול לשמוע את אנחת האכזבה שלכם (ע"ע אמרנו לכם שהוא חלש). בהתחלה שמתי לו קצת 20-20-20 (דשן שכולל חנקן, אשלגן, זרחן ועוד כמה מיקרו אלמנטים) והיום אני מוסיף לו, מדי שבוע, מעט אוריאה (חנקן בריכוז גבוה). הסכנה העקרית שאורבת לי כאן היא התלהבות יתר: מינון גבוה מדי של אוריאה עלול לגרום להרעלת חנקן. בנוסף, אני מזין אותו גם בהומוס התולעים המשובח שהקומפוסטר שלי מייצר, ומעת לעת גם משתין עליו.

בטיחות

"מסוכן מדי" פסקו בני משפחתי שביקרו (תרתי משמע) את המתקן "הקורות האופקיות של הגדר מזמינות את הילד לטפס עליהן".

- "בואו נבדוק לרגע מה יקרה אם הוא יפול" ניסיתי להתגונן "זה גם לא ממש גבוה (בין 2.5 ל-3.5 מ') וגם, ברוב המקומות, השיח יבלום את נפילתו".

- "ואם הוא יפול מהסולם הגבוה?" הקשה חתני "הראש שלו יפגע בסלע או בברזיה".

- אוקיי, אני אסדר כאן.

- "ובכלל, הרי החצר שלך לא ממש סגורה" המשיך אביו של הפעוט "מה יקרה אם ילד שיגיע מהרחוב, יטפס על המתקן, יפול ממנו ויפגע. אתה תצטרך לשלם לו פיצויים לשארית חייו. ובגלל שאין לך שום רכוש אחר, תצטרך למכור את הבית".

אז במקום לענות לו 'יצא המרצע מהשק' (ע"ע הלכה הירושה), החלטתי לכסת"ח את המתקן למהדרין. למה? כי אני האפשרות למרחב אינסופי של קבלה והכלה.

לכן החלטתי לעשות את השינויים והתוספות הבאים: 

* לחבר לגדר, מצידה הפנימי, גדר רשת נוספת שתמנע טיפוס עליה. אבל אל דאגה הרשת הזו היא זמנית; בכל מקום שבו השיח יכסה את הגדר, אסיר את קטע הרשת שמאחוריו.

* לתלות שלטים בנוסח 'הכניסה למתקן, ללא ליווי מבוגר - אסורה!'

* לסגור את הסולם הגבוה מצדדיו בסורגים.

* לחסום את הגישה לסולם הגבוה ע"י דלת עם מנעול.

* להחליף את הסולם הקטן (זה של הצריח) בסולם מדרגות (שגם הוא יוגן מצדדיו ע"י סורגים ויחסם ע"י דלת עם מנעול).

* להזיז את הברזיה הסמוכה לבסיס הסולם הגדול ולהוסיף עפר כך שיכסה את הסלע שבבסיסו של הסולם. 

מילוי החלל

כל אחד מהסעיפים האלה דורש לא מעט עבודה ולפעמים גם פתרונות יצירתיים. לדוגמה - איך לתלות דלת על המעקים (אני עדין מתלבט בין 'מעקות' ל'מעקים' - בכל מקרה שניהם די מעיקים) של הסולם מבלי לחבל באפשרות להאחז בהם בזמן הטיפוס; אבל כדי למלא את החלל הזה באדמה צריך להקים כמה קירות. ורצוי גם שהם לא יהיו מחומר קשה (כמו סלעים או בלוקים) וזאת כדי לקדם את האפשרות שסוספרא יבחר לרדת מהמכשיר בצוקהארה.

כרגע אני חושב לבנות את הקירות האלה מחומר איתו מעולם לא עבדתי - צמיגים.

וכך, במקום להקים מתקן עליו יוכלו הילדים לשחק להנאתם (ע"ע הענק וגנו), אני מיישם, למפרע, את מסקנותיה של ועדת החקירה. 

רק עכשיו אני מבין כמה הייתי נאיבי כשדמייניתי לי סצנה שבה ילד מזמין את חברו לבית אשר נבנה גבוה בין עפאיו של עץ זקן.

וכך גם אני, כמו הענק במטאפורה, נתלה נואשות בסיכוי שיום אחד הילדים ילמדו לעקוף את השלטים, הגדרות והשערים שבניתי ולעלות על המתקן. כן, אולי אני יכול להסתפק בדלת שגובהה פחות ממטר וחצי כדי לחסום את הסולם הקטן.