אפשר היה למנוע את הבזיון שבו חזינו הערב. לא, אני לא מתכוון להפסד של אריק זאבי (ע"ע פרישה בשיא) לגרמני, אלא לנצחונו של מייקל פלפס במשחה ה-100 מ' מעורב אישי. למה בזיון? כי יריבו של פלפס, השיאן העולמי - ראיין לוכטה, התחרה, חצי שעה קודם לכן, במשחה של 200 מ' גב.

אני כמעט בטוח שבכל יום אחר בשבוע, ואני מתכוון ליום שבו לוכטה לא קופץ למים כשהמשקולת הזו תלויה על גבו, הוא היה זוכה בזהב.

איך אפשר היה למנוע את זה? ע"י ביטול משחי רבע וחצי הגמר. למה באמת צריך את זה? אם מארגני התחרות באמת רוצים לתת צ'אנס ל-64 שחיינים להתמודד על המדליה האולימפית, הם יכולים להמשיך ולפתוח את התחרות בשמונה משחי שמינית גמר ומשם לקחת את שמונת בעלי התוצאות המהירות - היישר למשחה הגמר.

ההתנהלות הזו היתה גם מבטיחה שהטובים ביותר יגיעו לגמר וגם חוסכת מאיתנו עשרות מקצי סרק שלא משנים למעשה את התמונה. אבל מילא אנחנו, העומס שיוצרים מקצי הביניים האלה על השחיינים הכוכבים, אלה שמתחרים בכמה משחים, הוא עצום. וכך השחיין שמזלו שיחק לו ובאותו היום... עזבו, יכול להיות שאני מדבר אל אנשים שממילא היו רוצים להגדיל קצת יותר את חלקו של המזל בתוצאות? כי אם לא, אז למה הם לא משנים את חוקי הכדורגל?

זוכה-מן-ההפקר מייקל פלפס