עכשיו אני רואה שזה הפוסט השלישי שאני מעלה בנושא האולימפיאדה. אולי הייתי צריך ליצור אותם כסדרה בשם 'יומן אולימפי', או לפחות פינה בשם הזה. כן, אני בפיגור. אבל זה עוד כלום לעומת העובדה שרק עכשיו התארגנתי כדי להגיד משהו על השחיה - יומיים אחרי שהפרק הזה הסתיים. 

הכל בסדר

אז הדבר הבולט ביותר בשחיה הנשית הוא שלשחייניות אין שדיים. וזה לא שיש שם איזושהי התפלגות. לא, לא. לאף אחת ממאות השחיינות שהופיעו על המרקע שלי אין אפילו הכנה לציצים. איך זה קורה? אני לא ממש מבין. אבל כמובן שזה לא ימנע ממני מלחפור קצת בנושא האהוב עלי.

אז הנה כמה השערות:

ברירה טבעית

למבנה ההידרודינמי יש השפעה כל כך דרמטית על ההשגים, עד שלמי שעוברת את מידה A אין יותר מה לחפש ברמות השחיה הגבוהות.

למייסי פרנקלין (4 מדליות זהב בלונדון) שגובהה  185 ס"מ, יש מוטת ידיים של 192 ס"מ ומספר הנעליים שלה הוא 50.

אמא פרנקלין: "טוב, אז איך אני אמצא לה חתן, עכשיו כשהנתונים האלה דלפו לאינטרנט. מזל שאף אחד לא שם לב לכתפיים האלה".

בגד הים

בגלל היתרון של מבנה חלק, בגדי הים העדכניים באולימפיאדה מעוצבים כך שידחסו את הגוף למידה הקטנה ביותר האפשרית.

וכדי לפצוע לי מלח על הזרעים הן עוד מעדיפות שחור.

הרי אפשר היה, רק ע"י צבעי הבגד, ליצור לפחות אשליה של רמז לציצים.

שרירי החזה

השחיה מפעילה את שרירי החזה יותר מכל ספורט אחר. האם יתכן שבמהלך התפתחותם, צורכים השרירים האלה גם תאי שומן מהאברים השכנים?

אבל כשהן מנצחות הן צוהלות ושמחות כאילו הכל בסדר.

כאילו הן לא הלכו, שנתיים קודם, אל הפלסטיקאי ואמרו לו "דוקטור, תסדר לי חזה כמו של מייקל פלפס"

העידוד 

לא, השחיינים לא שומעים כלום במהלך השחיה. גם כשהם מוציאים חלק קטן מהראש כדי לשאוף אויר. איך אני יודע? כי פעם הייתי שחיין. כן, ל-1500. אני לא יודע אם זה ממש נחשב, כי לא היתה לי שום מסגרת ספורטיבית, או מאמן. וגם התוצאה שלי (19 דקות ו-30 שניות ועוד בבריכה של 25 מ') נראית היום מגוחכת. אבל אז היא לא היתה רחוקה מהשיא הישראלי.

אני לא מכיר את חווית השחיה של אחרים, אבל אני לא הצלחתי לשמוע שום דבר חוץ משאגת זרם האויר שהייתי פולט.

עדין במים. גם כשלכאורה הראש בחוץ הוא עדין מכוסה בכיפת מים.

הפתרון: כלב נחיה מטלטל.

אז למה בלונדון המארגנים ממש עודדו את הקהל לעשות רעש (ע"ע כיתוביות Make noise)? אני חושב שזה יותר כדי לשוות לארוע את הגוון הספורטיבי המתבקש.

3000 מ' מכשולים

לי נראה שמי שעיצב את הריצה הזו, עשה את זה כשישב עם חבר בפאב השכונתי. "תגיד מייק, זה לא קצת משעמם, כל הריצות שדה האלו? בוא נעשה משהו ממש יצירתי".

כי מילא המכשולים הסטנדרטיים, אבל מה זה שלולית המים שהם דחפו לתוך המסלול היוקרתי.

עכשיו אני מחכה לפרק ההמשך של הסדרה:

- מייק, אתה לא חושב שמיצינו?

- בהחלט, בוא נוסיף להם תנין שיפטרל בשלולית הזו. 

- אוקיי, אבל אתה דואג שהוא יהיה ממש רעב.

וירטואליזציה

כן, הקו הוירטואלי שנע לאורך הבריכה (נו, זה שמציין את התקדמות השחיין שקבע את שיא העולם), מצא חן בעיני. אבל אם זה כל טוב, למה הם לא עושים את זה גם במרוצים?

ודוקא האפקט התלת מימדי שהופיע בשידורי התעמלות הקרקע לא עבד. וזה לא שלא התרשמתי. בפעם הראשונה עשיתי וואו ממש חזק (וכמובן שמיד ניסיתי לחשב כמה מצלמות הם היו צריכים להניח באולם כדי ליצור את האשליה הזו). אבל ככל שהסתכלתי שוב ושוב, הבנתי שאני לא לומד מהאפקט הזה שום דבר חדש על התרגיל.

לא מצאתי סרטון ממש מהאולימפיאדה, אבל העקרון דומה.