זוכרים את רשימת הרג'קטים שקיבלתי מבני משפחתי כשחשבתי שסיימתי את המתקן שישמש, בבוא היום, כתשתית לבית-על-העץ?

שכחתם. אוקיי, אני מצדיק אתכם, השבועות האחרונים סיפקו לכם ריגושים עזים יותר. אבל אני לא אוכל לשכוח את אוסף המטלות שדחו בחודש את חנוכת המתקן. למעשה, הן לא סתם דחו, אלא ממש ביטלו אותו. כי אחד הרג'קטים אילץ אותי לחסום את הכניסות למתקן ע"י דלתות ננעלות ושלטי אזהרה.

יכול להיות שהייתי מתוסכל כשניסחתי את הטקסט באנגלית? טוב, אולי קצת.

אז למרות חיבתי לאוקסימורונים, אין לי מושג איך חוגגים סגירה של מקום שעדין לא נפתח.

אבל לא על ההפלה הזו רציתי לדבר הפעם, אלא על רג'קט אחר ברשימה. זה שהתריע על כך שהסלע ומערכת ראש הקו (נו, הברזיה הזו), אינם ידידותיים כלפי הפעוטים שיבכרו לרדת מהמכשיר בתרגיל שיקרא לימים על שמם.

בגלל התאורה קשה להבחין בגדר הרשת (רג'קט אחר שתיקנתי) שתוחמת את המשטח ונועדה להכביד על נפילת הילדים. הגדר הזו תוסר לאחר ששיח האוג-חרוק, שגדל מסביב למתקן, יצמח מעט ויוכל לתפקד כגדר חיה (ר' הצריח לעיל).

 הפתרון היחיד שראיתי לבעיה הוא העברת ראש הקו למקום אחר ומילוי השטח באדמה שתכסה את הסלע עליו נשען הסולם.

על מנת להוסיף כאן אדמה הייתי צריך לבנות שני קירות תמך. החומר שממנו בחרתי לבנות את הקירות היה דוקא צמיגים. למה צמיגים? כי זה זול, מהיר, זמין ורך יחסית (למקרה שבכל זאת אחד הילדים ימצא דרך לעבור את הגדר ולדאות במורד הגרוויטציה).

הקושי הגדול בהקמת קיר הצמיגים נבע מכך שלא מצאתי אף אחד איתו יכולתי להתייעץ בכל הקשור לטכנולוגיה וגם באינטרנט כמעט שלא מצאתי שום חומר בנושא.

לכן אילתרתי מעט. דהיינו - אני כמעט בטוח שלא עשיתי שום דבר 'נכון'. אבל בסוף יצא אחלה. אז הנה המתכון שלי.

1. העתקת ראש הקו

3 שעות עבודה לשרברב כמוני (ע"ע וואנאבי).

2. ישור מפלס התשתית של הקיר

כדי להקל על גריפת האדמה הוספתי לה מעט חול.

הפעם, בניגוד לכל שאר הפרוייקטים שלי, כלי העבודה העיקרי לא היה הטרנזיסטור (מוקף בעיגול) אלא דוקא האייפוד שהשמיע לי באזניות את הקורס 'הסטוריה אנושית' של יובל נח הררי.

3. איסוף הצמיגים

 את הצמיגים הנחוצים לי הוצאתי מתוך ערימה גדולה ליד הפנצ'ריה בשלומי. הצמיגאים (פאנצ'רמאכערים) משליכים אותם ליד העסק ופעם בכמה חודשים מגיעה משאית שאוספת ולוקחת אותם למיחזור.

מאחר שחשוב שכל הצמיגים בקיר יהיו במידה זהה, כדאי לבחור את מידת הצמיג הכי פופלרית. היום זה 195/65/15.

המידות האלה מייצגות צמיג שרוחבו 195 מ"מ, גובה הדופן שלו (החתך) הוא 65% מהרוחב; ואילו קוטר החישוק (ג'נט) הוא 15 אינץ'.

4. חיבור הצמיגים

אם הייתי מבקש לבנות קיר ממש רציני (נגיד משהו בגובה שלושה מטר) הייתי מחבר את הצמיגים אחד לשני ע"י הכנסת לוחית מתכת שטוחה (פלאח) לכל צמיג והידוקם בעזרת בורג מתכת. אבל מאחר שזהו קיר ממש קטן, החלטתי להסתפק בחיבור הצמיגים ע"י ברגי עץ אותם תקעתי בצמיגים בעזרת מברגה. דהיינו - כל צמיג מתחבר בעזרת 4 ברגי עץ לזה שמתחתיו ובורג אחד לצמיג שלידו.

5. מילוי הצמיגים באדמה

אם אתם לא רוצים לקבל קיר ממש צמיגי ורופס, טוב תעשו אם תדחסו אדמה לתוך הצמיגים.

גם כאן ערבבתי את האדמה במעט חול והוספתי לתערובת מים תוך כדי הדחיסה. בגלל שהצמיג מעוצב כך שלא יאבד אויר, אין טעם לנסות ולדחוס את האדמה רק ע"י לחץ מלמלעלה. בכל מקום שבו ילכד כיס אויר בצמיג הוא ישאר שם לתמיד. על כן יש לדחוף את העיסה הרטובה גם לחלקו העליון של הצמיג תוך שחרור האויר שנלכד שם.

אני מעריך את כמות האדמה שהייתי צריך להוסיף כאן בכשלושה קוב. מאחר שלא ניתן להתקרב למקום הזה עם טרקטור, או אפילו עם מנוף, העברתי את כל האדמה שכריתי ליד הרפת באמצעות כמה מאות דליים אותם הסעתי בתא המטען של הרכב. כמה זמן זה לקח? כמה שבועות. בכל ערב הייתי עושה נגלה אחת של 8 דליים, כשבכל דלי - 15 ליטר של אדמה.

מאוחר יותר (אחרי שצילמתי את התמונה הזו) שתלתי על המדרון דיכונדרה (דשא סיני - שמתפתח דוקא בתנאי צל). בעוד שנה הוא יהיה ירוק וניתן יהיה לדרוך עליו גם אחרי גשם או השקיה.

6. הסתרה

 כל שאר צדדיו של המתקן יוסתרו, תוך שנתיים בערך, ע"י שיח אוג-חרוק באופן כזה שלא ניתן יהיה להבחין בקונסטרוקצית המתכת. אבל את הצד הזה עלי להשאיר חשוף - כדי לאפשר גישה אל מחסן שאריות הברזל שבקומה התחתונה ואל הקיאק שיאוחסן בקומת הביניים. על מנת לחסום קו ראיה ישיר אל החלק הלא אסתטי הזה, עיצבתי את שביל הגישה בעקלתון, כשמשני צדדיו יעמדו קירות של גדר חיה. אני מעריך שיעברו עוד 3 שנים עד להשלמת ההסתרה מהצד הזה. Stay tuned.