אני חושב שגם הספורט הזה נכנס כמקצוע אולימפי כתוצאה מהתערבות בפאב השכונתי:

- מייק אחרי שמכרנו להם את השלולית ב-3000 מכשולים, יש לנו עוד לאן לשאוף?

- קשה לי להאמין. רגע, יש לי משהו. אתה מכיר את זה שהקצה של הצלוטייפ נדבק לגליל?

- או קיי.

- אז מה דעתך על מקצוע אולימפי של מציאת הקצה הזה והפרדתו מהגליל?

- טוב, אבל יש לי משהו עוד יותר מופרך.

- דבר אלי.

- בוא נכניס להם את הצורנית?

- מה זה זה?

- הצורנית? נו, זה הריקוד הזה במים שבו הן שמות אטב על האף ומנסות לחקות את ההבעה של בובת מין מתנפחת.

- אהה, עזוב, יש גבול, מחר תציע תחרות בהחלפת חיתולים.  היי ברמן, האיש הזה שתה מספיק.

לא נכון: אני אוהב אותן יותר קואופרטיביות, ולא כאלה שצריך לסתום להן את האף כדי שיפתחו את הפה. ולא שאני לא מבין שזה בשביל האותנטיות, אבל צריך לדעת גם מתי לעצור. כי אם נמשיך לעודד אותם הם יעשו גם דגם עם שיניים.

 לא, דוקא איבוד האויר מלמטה לא מדאיג אותי.

נכון: גם תנוחה טבעית ומשוחררת וגם אחריות לשלוש שנים.

אפשר היה למנוע את הבזיון שבו חזינו הערב. לא, אני לא מתכוון להפסד של אריק זאבי (ע"ע פרישה בשיא) לגרמני, אלא לנצחונו של מייקל פלפס במשחה ה-100 מ' מעורב אישי. למה בזיון? כי יריבו של פלפס, השיאן העולמי - ראיין לוכטה, התחרה, חצי שעה קודם לכן, במשחה של 200 מ' גב.

אני כמעט בטוח שבכל יום אחר בשבוע, ואני מתכוון ליום שבו לוכטה לא קופץ למים כשהמשקולת הזו תלויה על גבו, הוא היה זוכה בזהב.

איך אפשר היה למנוע את זה? ע"י ביטול משחי רבע וחצי הגמר. למה באמת צריך את זה? אם מארגני התחרות באמת רוצים לתת צ'אנס ל-64 שחיינים להתמודד על המדליה האולימפית, הם יכולים להמשיך ולפתוח את התחרות בשמונה משחי שמינית גמר ומשם לקחת את שמונת בעלי התוצאות המהירות - היישר למשחה הגמר.

ההתנהלות הזו היתה גם מבטיחה שהטובים ביותר יגיעו לגמר וגם חוסכת מאיתנו עשרות מקצי סרק שלא משנים למעשה את התמונה. אבל מילא אנחנו, העומס שיוצרים מקצי הביניים האלה על השחיינים הכוכבים, אלה שמתחרים בכמה משחים, הוא עצום. וכך השחיין שמזלו שיחק לו ובאותו היום... עזבו, יכול להיות שאני מדבר אל אנשים שממילא היו רוצים להגדיל קצת יותר את חלקו של המזל בתוצאות? כי אם לא, אז למה הם לא משנים את חוקי הכדורגל?

זוכה-מן-ההפקר מייקל פלפס