זוכרים את הפרוייקט בית על העץ?

אז זו התכנית של 'העץ'. דהיינו - הפלטפורמה שעליו יבנה הבית של סוס פרא:

המתקן ממוקמם על מדרגה בגינה. 

על הרצפה העליונה יבנה הבית (עדין לא השלמתי את תכנונו), על התחתונה אאחסן בעיקר ברזל ואילו הקומה האמצעית (זו שאין לה רצפה) מיועדת לאיכסון הקיאק אותו אני מקווה לקנות בקיץ הקרוב (כן, מי שיודע על קיאק מסוג 'ישיבה עליונה' יד שניה, מוזמן ליצור עמי קשר).

למען הפשטות, הסתרתי כאן את החיזוקים האלכסוניים של הקונסטרוקציה.

בשבועות האחרונים התחלתי אשכרה לבנות אותו. כרגע הוא נראה בערך ככה:

למה בערך? כי מאז שצילמתי את התמונה הזו התקדמתי עוד קצת. אני מקווה להשלים את המסגרות (קונסטרוקצית המתכת) במהלך חול המועד.

הפעם אין לי שום כוונה להלאות אתכם בפרטים הטכניים (טוב, אולי אם ממש תתחננו), אלא לדבר על העקרונות.

הקונסטרוקציה הזו נבנתה בליבו של שיח אוג חרוק גדול. הצמח הזה משמש לגדר חיה ואפשר לגזום אותו ולעצב בעזרתו צורות ואפילו פסלים.

הנה חתול גדול (בגובה של שני מטר) שעיצבתי מהשיח הזה בגינתי:

לצורך הבניה, גזמתי, ממש נמוך, חלק גדול מהשיח. אבל לאחר שהבניה תסתיים, אניח לו לגדול ואעצב אותו באופן כזה שכל הקונסטרוקציה המפלצתית הזו תוסתר ע"י השיח (אני מניח שזה יקח כשנתיים). החלקים היחידים שישארו חשופים הם הסולם והרצפות. ממש כפי שעשיתי בצריח הזה:

אני משתעשע במחשבה לבנות גם את הבית עצמו משלד ברזל וגג רעפים ולהניח לשיח ליצור את הקירות.

הבית שאני בונה לא יראה ככה. ממש לא. אולם התמונה הזו יכולה לשמש בתור אוריינטציה כללית.

אבל את תכנון הבית אציג בעוד זמן מה. השארו על התדר.

לקחים

למרות שאת הפקת הלקחים עושים בסוף הפרוייקט, ואולי אפילו שנה לאחר סיומו, אני חושב שאם הייתי יכול לחזור בזמן, הייתי מרסן את פרץ המגלומניה שתקף אותי כשתכננתי את המפלץ הזה (שטח הרצפה העליונה הוא 2.5 על 3.5 מ' וגובהה הממוצע הוא 3 מ' מעל הקרקע).

היום הייתי מנסה להשיג את הפונקציונליות הנדרשת במתקן שגודלו כמחצית ממה שאני בונה היום. וזה כולל לא רק את הבית, אלא גם את שתי קומות האיחסון שמתחתיו. הקטנת המימדים היתה יכולה לחסוך לא מעט עבודה וחומרים.

 



מחאת הפייסבוק

יום אחד אני אמצא מה לאייר עם התמונה הזו. Stay tuned.

נכון שלא כל טיול באפריקה מסתיים כשאתה יושב בסיר מרק גדול, מוקף בעשרות ילידים עירומים, אבל זה כן.

תגידו, יש דבר כזה? רביעיה של תאומים זהים?

זוכרים איך לפני יומיים (בפוסט קושיה לפסח) השתאיתי נוכח הסתירה בהנחיות הכשרות שמופיעה על מכסה הטחינה של סלטי מיקי?

אז היום הבנתי שלמעשה פיספסתי את הפואנטה, שלא לדבר על כך שממש בגדתי בשליחותי העיתונאית: לא חיוותי את דעתי על תוכנה של הקופסה.

ואל תטעו, סבתא חביבה ואני לא קונים את הזבל הזה (וגם לא משקאות קלים), אבל מאחר שהקופסה הזו (שניתנה לי ע"י בתי) נשארה אצלי אחרי הצילומים, החלטתי לאכול ממנה.

לא, לא 'לטעום', או 'לנסות', או אפילו 'לנסות לטעום', אלא אשכרה - לטבול בה פיתה ולאכול. ומיד עלו במוחי שתי שאלות:

א. למה, למה הם מכניסים כל כך הרבה סבון למאכל הזה?

ב. אנשים באמת קונים בהתנדבות את המזון הזה? מילא החטיפים והמשקאות הקלים - לאלה יש לפחות טעם אטרקטיבי. מילא בניזרי, אסירי החמס, ושאר שבויי השב"ס; אבל לשלם כסף כדי אכול את משחת הנעלים הזו?

הרי במאמץ כל כך קטן (והרבה יותר בזול) אפשר לקחת טחינה גולמית, להוסיף לה מיץ לימון, שום כתוש, פלפל שחור ומלח, ולערבב תוך הוספת מים עד לקבלת הסמיכות הרצויה. רצוי להגיש עם פיתה ואפשר להוסיף לזה שמן זית, פטרוזילה, חצאי טבעות בצל, זיתים שחורים, פלחי עגבניות או שלפי שיבולים (ידקרוך ותמתק דקירתם). ואם אתם ממש מהדרים, תוכלו להכין לעצמכם, בעזרת טוש ומדבקות, תויות כשרות סותרות ולהצמיד לקופסה.

שיר לשירה

מלים: יהונתן גפן, לחן וביצוע: קורין אלאל

המקור: דברי, מלאך שלי, אני יודעת

הנכון: דברי על אח שלי 

חבקי דובים גדולים מתוך שנתך

אנ'לא יודע איך לומר לך

מלים, לחן וביצוע: שלום חנוך

המקור: אנ'לא יודע איך לומר לך כמה שאני אוהב

הנכון: אני לא יודע איך לא מר לך. כמה שאני אוהב

אני סתם אחד שבטח לא יודע כלום

 





את באה לכאן הרבה?

עכשיו אני לומדת לעוף - חושבת על מים, עכשיו אני לומדת לעוף - עוצמת עיניים

טוב, את הכיתוב 'תסתכל לה בעיניים, תישך את השפתיים, עד שזה יכאב' אצטרך לדחות 'עד שתפקח את עיניה'. אולי אני אשמור את זה לתמונה כזו (לכשתזדמן לי):