אוקיי, אני חושב שהגיע הזמן לסכם את האולימפיאדה. טוב, אני מבין שהעיתוי חרא - הייתי צריך לעשות את זה שלשום, עוד לפני שהתחלנו לכרוע ולפלבל תחת עומס הסיכומים. אבל אל בהלה, אין בכוונתי לחזור על סיכום ההשגים הספורטיביים, אלא לדבר על המהות והתכנים.
בקיצור, אני מתכוון, להסוות את תלונותי הקטנוניות, כהצגת תכנית מעמיקה ומרחיקת לכת לרוויזיה ארגונית במפעל הזה שהולך ומסתאב מול עינינו המשתאות. כן, זה הולך להיות כבד. תהיו חזקים.
ספורט הישגי
אבל לפני האולימפיאדה, בואו נעשה זום אאוט אפילו רחב יותר ונגיד מלה על הספורט המקצועני בכלל. זהו תחום שלמרות שהצופים ממש מתמכרים אליו, המשתתפים בענפיו השונים משלמים ביוקר. רובם המכריע ישלמו מחיר בבריאותם על מאמציהם להביא את גופם אל קצה גבול היכולת האנושית. ולא חייבים ישר לרוץ למוחמד עלי, או פלורנס גריפית ג'ויינר. יש אלפי דוגמאות אחרות. לא, אייל ברקוביץ' לא מדבר ככה בגלל המכות שחטף (כולל בעיטת פצצה לפנים מהארטסון - חלוץ וולשי גדול ואלים). נכון, מבחינה בריאותית, עדיף להיות בטטת כורסה מאשר ספורטאי מקצועני.
"כן" תגידו "אבל אלה אנשים מבוגרים שמודעים למחיר הזה. וזאת בנוסף לסכומי הכסף הנאים שהם מרוויחים בתקופה הפעילה של הקריירה הספורטיבית שלהם".
אז למרבה ההפתעה אני מסכים. בראיה מפוכחת, אנחנו מדברים על הצעירים האלה כאנשים שמקריבים את עתידם הבריאותי לטובת תהילה וכסף. אבל אלה רק הספורטאים הכי טובים. ליד כל אחד כזה, נמצאים עשרות שגם מתאמצים באופן דומה, גם לא מצליחים להתפרנס וגם משלמים בבריאותם.
המקצועות האולימפיים
בהתחלה, עוצבו המשחקים האולימפיים כתחרות היוקרתית ביותר למקצועות האתלטיקה. אבל בכל אולימפיאדה הלכו ונוספו מקצועות חדשים. וככל שהתקדמנו, הסכימו המארגנים לקבל תחת חסותם ענפים יותר ויותר ביזאריים. זה התחיל מפיתוח החוג לריתמיקה במתנ"ס (ע"ע למה שלא נקרא לזה 'התעמלות אומנותית'), המשיך בשחיה הצורנית ואם לא נעמוד על המשמר, התהליך הזה עלול להסתיים במקצועות כמו סנוקר או דוק.
כן, בדיוק ככה נגמור (אוקיי - תרתי משמע).
שני מימין - אבנר.
אז כדי שלא נגמור כשאנחנו נאלצים להתבונן במרקע שמציג התעמלות אומנותית בזמן שבחוץ מתחוללים מקצי גמר במקצועות האתלטיקה, בואו נצמצם את המפעל הזה וננפה מתוכו את הבאולינג, הריקודים הסלוניים וחוגי המקראמה.
עקרונות
על מנת שהאולימפיאדה תהיה ראויה לתואר 'תחרות אתלטיקה' הבה נכריז על קריטריונים להעדפה:
1. יכולת אתלטית
בואו נעיף את כל המקצועות שדורשים רק קואורדינציה, תזמון, דיוק ויחסי ציבור. אתם יודעים מה, בואו נוותר גם על חן ואלגנטיות. זה מפיל לא רק את הצורנית והריתמיקה, אלא גם את השיט, רכיבה על סוסים וירי (גם רובים, גם קשתות וגם חרצני זיתים).
גם כאן, כמו בהתעמלות אומנותית, אסור למשתתפות להניח את כל כף הרגל על הארץ.
2. תוצאות מדידות
בואו נסלק גם את כל הענפים שבהם חבר שופטים קובע את הניקוד (קפיצות למים, הליכה לאחור וסלסה) ונשאיר רק את אלה שיכולים להמדד ע"י פרמטרים כמו משקל, אורך וזמן. טוב, אולי נתפשר פה על התעמלות. אפילו שאני מודע לתקדים שזה עלול ליצור.
למה מה? גם אנחנו בדרך לריו.
3. בריאות
הבה ניפטר מכל הענפים שגורמים בעליל נזק גופני ניכר. כמו איגרוף, הרמת משקולות והליכה.
4. כדור
הפופלריות של משחקי הכדור היא כל כך גבוהה, עד שלכל אחד מהם יש מסגרות ספורטיביות יותר רלוונטיות מהאולימפיאדה. לדוגמה, בשנה הבאה אף אחד לא יזכור מי האלופה האולימפית בכדורגל, אבל כולם יזכרו ששנתיים קודם לכן זכתה ספרד במונדיאל. כן, יחד עם הכדורמים נוותר גם על הבדמינגטון ועל המקצוע האהוב עלי - טניס שולחן.
רגע, והדיפת כדור ברזל?
5. חיות
אז רגע לפני שמכניסים לנו קרבות תרנגולים ומרוצי קרפדות, בואו נוציא את ענף הרכיבה ונחזיר אותו למדינות שמעדיפות את הספורטאים שלהם בחליפות.
6. מגדר
אם יש ענפי ספורט שמיועדים רק לנשים ועוד לא נופו בסעיפים הקודמים (כי צורנית ואומנותית כבר אמרנו), בואו נראה גם להם את הדרך החוצה.
אוקיי, גם את הענף הזה הייתי שוקל להחריג.
7. אטב
אני דווקא בעד לאמץ את מרבית העזרים בהם משתמשים הספורטאים: החל מנעלי ספורט, וכלה ברגל הארנב שמוכנסת לתחתוני המתעמלים. אבל, אם יש ספורט שמאלץ את משתתפיו לשים חח על האף - החוצה.
אבנר בראיון ראשון אחרי שנדחה ע"י הקבוצה הצורנית: "הגשתי תביעה יצוגית בגין הדרה על רקע מגדרי".
רציתי גם להגיד משהו על השינויים המתחייבים בענפים שישארו במסגרת הספורטיבית הזו (לדוגמה: למה שלא נחזיר את המרתון להיות 40 ק"מ בדיוק? אתם יודעים כמה זה יקל על הספורטאים לחשב את זמני הביניים שלהם?). אבל אני רואה שכבר הכברתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
