זן ואמנות אחזקת הקטנוע

ראשית עליי להבהיר נקודה הברורה מאליה לבעל קטנוע.

קטנוע הוא כלי תחבורה.

קטנוע מטבעו נוסע באופן ממונע במיוחד על כבישים.

קטנוע גם תופס מקום קטן במיוחד כשהוא חונה.

קטנוע אמור לנסוע בכביש. אבל ממש לא חייב. הוא גם יכול להרגיש ולהתנהג כאופניים ממש בוגרות.

גילוי נאות: עד עכשיו ועד בכלל, נסעתי באופן שקול וחף מעבירות בכבישי ארצנו ועירנו.

(פה ושם נסעתי במהירויות שגובלות בפורענות לשמה - כמו לדוגמא לרדת ל120 בירידה ליקנעם, נאמר, או נסיעה באין כניסה בקטן בכרם, כי ככה כולם, אבל בכעשרים שנות נהיגה, זה זניח)

לא כך הוא כשמדובר בקטנוע, הקלות הבלתי נתפסת של הכלי המדהים הזה גורמת לך באופן מדאיג להעלות את מפלס עבירות התנועה שלך לרמה של עבריין כבד. כן, חביבי, אתה חלק מהבראנז'ה שעושה עבירות בלי הכרה.חמור מזה - כבר מזמן לא אכפת לך.

זה מתחיל בנגיעות קלות של כניסות באין כניסה (הבית שאני צריך להגיע אליו הוא בדיוק שני בתים מהפינה. מגיע, נותן משלוח, טס מפה. מה.. לעשות את כל הסיבוב עכשיו?)

זה ממשיך בנסיעה איטית לאורך מדרכה בעיניים מושפלות (הבית שאני צריך הוא רק שני בתים מהבית שהוא שני בתים מהפינה)

ואז אתה מגלה שהמדרכה די מפריעה לך לחיות בעצם - לא רק שעומדים שם פחים ועמודים די מרגיזים! לא רק שהולכים שם כל מיני אנשים! חונים שם באין מפריע קטנועים אחרים שסותמים את הדרך!!

ואז מגיעה ההבלחה! - למה לא לנסוע באיטיות על הכביש כדי להגיע לבית שהוא רק שני בתים מהבית שנמצא שני בתים מהבית שנמצא שני בתים מהפינה?!

לא עובר שבוע, חביבי ואתה פשוט מגלה את עצמך מחדש.

אתה עבריין כבד. פתלתל כחתול, חלקלק כצלופח ויעיל כארמדילו (?)

הדרך פתוחה אל עבר שערי הגיהנום.

עוד מעט יגיע הרגע בוא תיסע מחוסר קסדה וחסר עכבות ברחובות עירנו החד סיטריים בכיוון הנגדי תוך כדי שמיעת מוזיקה באייפודך שנרכש בתקופה דשנה יותר, לגופך מכנס בלבד ולעיניך משקפי שמש, ג'וינט ענק בפיך ואתה עושה בעיר כבשלך. מגיע למחוז חפצך, מסיר בנונשלנט את האוזניות וחונה באמצע שביל הגישה היחידי לבית כשאתה דורס בדרך את חתולת השכנים וקושר את הקטנוע לעץ הלימון המטופח של הזקנה החביבה מהבית הסמוך.

ובכן, חברים המרחק לא רב.

דרכו של הקטנוע כובשת אותך ביכולתו המדהימה, להשתחל, להיכנס, לנוע, לחרוש, להגיח ולהדס בין כל ערימת פקקי העיר בכל רגע נתון, ולבסוף,  אפילו לחנות באלגנט בלתי נסבל בפינת כל בדל מדרכה שבה תבחר.

וכדרכם של כובשים, אתה נכבש, נכנע לריגוש המפתיע, בלהיות תמיד ראשון. 

מוריד את רמת האיכפתיות בנוגע לעבירות הנדרשות בביצוע המשימה לגובה של עכברוש מעוך ונותן לעצמך מספר לא מבוטל של הסברים לוגיים למה זה נכון ואפילו בכלל עדיף.

עוד מילה על מוזיקה.

מלווה אותי כחברה נאמנה כבר שנים ארוכות. פלייליסט מכובד שעבר ונערם בקלטות סדורות ומדויקות, ברובם מהקלטות מושקעות מתקליטי ויניל מובחרים, דיסקים שנקנו ברובם עקב לצד אגודל, מעבר כולל של הכל בהקלטות אינסופיות להפיכתן לרבבות מינידסיקים עד הגעתו של האייפוד 30 הג'יגה החצי מלא שלי.

לא פשוט להניח בצד את הפלייליסט שהוא כולו תענוג צרוף לברור לי מוזיקת רקע לרגע המדויק ביום ולזנוח את האייפוד.

ובכן, נבחרה פשרה.

מוזיקה בחנות שומעים עם הפלייליסט שבחנות.

בדרך אל העבודה ובדרך ממנה, אייפודי לאוזניי. תחת הקסדה. האוזניות חבויות היטב. אינטימיות חייבת להישמר פה.

שיקפצו לי כולם.

זה ממש סקי. זר לא יבין זאת.

תנסו לשמוע כל שיר מוכר. רק אתם והשיר. והעולם מסביבכם מובן עד כדי דקויותיו הבלתי נתפסות. כל זה מתרחש בעודכם משתחלים אל בינות הררי המכוניות הסדורות של נהגים טרוטי עיניים ותבינו על מה מדובר. חוויה. תענוג צרוף.

זהירות נדרשת כמובן, זה בסדר,אני ילד גדול.

הטריגר מספר אחד המפעיל את מערכת הגמשת העמדות בנוגע לחוקי תנועה נובע מחוסר הסבלנות המתגבש בך כשאתה נע כל הזמן, ראשון ב95% מהרמזורים. ואז בבת אחת - תקוע. כחתול מיומן, אתה מרגיש כלוא, חנוק ונבעת. כשורד מיומן באלתור רגעי מזדמן - אתה מייד מחפש מילוט. כך נגלתה לעיניי כבמקרה עבירת התנועה הגרועה מכולן.

נסיעה כנגד הכיוון בנתיב הנגדי. הרבה מעבר לקו הלבן. פשוט באמצע הנתיב.

כך גם גיליתי את חסרונות הקטנוע בעצירת חרום. על כך בפוסט הבא.