אם את מנסה לסכום כנראה שזה לא מספיק. לעיתים כשטוחנים דברים עד דק קשה לדעת מה היה חומר המוצא, ואז את מוצאת את עצמך מתפלשת בהמון המון גרגירים, את שוחה במשהו שעבדת קשה כדי לפרק, רק כדי לא לדעת איך להרכיב חזרה. אני לא יודעת מהיכן נובעים הפחדים ואין לי מספיק אצבעות כדי להניח על כל הנביעות הללו, וגם אם היו לי את הרי יודעת שזה רק עניין של זמן עד שמים שנאגרים מוצאים פרצה חדשה. אבל את גם יודעת להילחם בך פחות, ואת גם יודעת שהפה שלנו נועד לפעמים כדי להיות פרצה כזו. אני אגיד לך את האמת, אני לא זוכרת איך כותבים לך מילים כל כך. כן, זה יהיה מפחיד אם זה יסתיים ועוד יותר אם לא, אבל אנחנו צריכות לבחור בין פחד לפחד ויש פחדים שמריחים כמו קצה של דבר נכון. הקיץ הזה מלא ביתושים ובפחדים ואת שניהם את מנסה לתקוף בשתי כפות ידיים, קופצת באוויר ומוחאת במאמץ ובודקת אם תפסת ותוהה אולי הוא רק נפל מהפגיעה, אבל אז הוא שב לזמזם לך באוזן כשאת שנייה מלהירדם. היתוש הזה שמזמזם לך "לבד לבד לבד" עכשיו לא יעלם גם אם תהיי בביחד הזה.