הקלדה חופשית

קשה לומר שאחרי 8 שנות תרדמת המוות של אריאל שרון הפתיע מישהו, אבל היות והבון טון בימים טרופים אלו הוא הספד חשבתי לצרף גם קולי הקטן לשיירה.

בצעירותי, שרון היה גיבור – הגיבור המיתולוגי של יחידה 101, במלחמת ששת הימים הוא זכה לתהילה על הקרבות באום כתף ובאבו עגילה. במלחמת יום כיפור הוא הושיע את מדינת ישראל בקרבות בסיני בחציית התעלה וכיתור הארמיה השלישית – פעולות שהביאו למפנה במלחמה.

עד פה, הייתי כמו כל עם ישראל – הערצתי אותו ככל שיכולתי להעריץ מישהו (רמז – מצביקה פיק מה-זה לא התרגשתי).

אבל מהרגע שהוא נכנס לפוליטיקה, די לא התלהבתי ממנו.

ראשית, הוא הקים את המטה של המפלגה שלו שלומציון מתחת לדירה של אחת החברות האהובות עלי אז (שאין לי שום מושג מה קורה איתה היום), והפעילים שלו די נטו לחסום את חדר המדרגות – מה שהביא לביאוסי באופן ישיר ביותר.

אח"כ, כשהוא חבר לבגין – הממ... הרגשתי כמו כל מצביעי השמאל באותה התקופה – פיכס כללי שכזה. אבל ניחא, הוא לא היה גרוע יותר מאחרים.

ואז ב1982, פרצה מלחמת לבנון הראשונה.

הרבה מאוד קרובים, חברים ומכרים שלי גויסו אז (מילואים וסדיר), כאלה שלמדו איתי או כאלה ששרתו איתי.

כל יום בחדשות של השעה 5 היו מפרסמים את שמות הנופלים של אותו היום – וכל יום היו חללים חדשים.

בכל יום היינו נפגשות כמה בנות והיינו צופות ביחד בחדשות, כל שם היה גורם לנו להתבונן האחת בשניה, לבדוק אם מישהי מאיתנו הכירה אותו.

זו הייתה תקופה איומה.

670 חיילים מתו אז.

וכן, היו ביניהם כמה שהכרתי.  

שרון היה שר הביטחון והחיילים שרו אז:

"רד אלינו אווירון

קח אותנו ללבנון

נלחם בשביל שרון

ונחזור בתוך ארון"

אני לא יודעת מה בדיוק היה הסיפור של בגין אז, עד כמה שהבנתי הוא כבר לא ממש שלט בעינינים, לקה בדיכאון, שרון עבד עליו, או שלא.

בקיצור – מבחינת הציבור האשם העיקרי במלחמה ההיא היה שרון.

בעקבות הטבח של הפלנגות הנוצריות בסברה ושתילה (מחנות פליטים) הוקמה ועדת כהן ושרון הודח מתפקידו כשר הביטחון.

שרון המשיך לכהן בממשלת האחדות וממשלות הימין לדורותיהן, אך למשרד הביטחון הוא לא הוחזר.

ב-1990, הוא היה שר השיכון כשגל העליה הגדול מבריה"מ היגיע לארץ, שרון הצליח לחסל את כל החסמים הבירוקרטים ולבנות 144 אלף דירות בפרק זמן של שנתיים.

פה, הוא הצליח לסבך אותי באופן אישי, הוא העביר (או הורה להעביר) חומר של מכרז עליו עבדתי עבור חברה מחו"ל לחברה אחרת, החברה שעבדתי עבורה גילתה את זה – והאשימה אותי, כי הייתי הישראלית היחידה בצוות שלהם.

פניתי למשרד השיכון, הם הודו מיד והחברה שעבדתי עבורה פוצתה ברוחב יד (על חשבון המדינה, כמובן, אלא מה?). 

אחרי חתימת הסכמי אוסלו, בתקופת ממשלת רבין, התייצב שרון על מרפסת הנואמים בכיכר ציון ונאם נגד ההסכמים – כשהמפגינים למטה נשאו את תמונתו של רבין במדי אס.אס.

כמובן שאחרי רצח רבין הוא היה המום, אבל לפני הרצח הוא בהחלט נראה כנותן לגיטימציה לאפשרות הזו.

ביקורו של שרון בהר הבית בשנת 2000 היה האות לפתיחת האינתיפאדה השנייה, אני יודעת שהאינתיפאדה תוכננה ע"י ערפאת והייתה פורצת בכל מקרה, אבל על גבי המסכים בעולם כולו – שרון הצטייר כמי שביצע את הפרובוקציה שאותה לא יכלו הפלשתינאים לשאת.

אף פעם לא הבנתי בשביל מה היינו צריכים את זה.

מבחינתי, גולת הכותרת בתקופת כהונתו כראש ממשלה היא פינוי עזה. אני שמחה על הפינוי, ולמרות הקסאמים והרקטות מעזה, הפינוי חסך חיי אדם, כך שמבחינתי – היה שווה.

לא צר לי על מותו, כי איש אינו ראוי להיות מת חי במשך 8 שנים ולא משנה מה חושבים שהוא עשה.

לי אישית קשה לסלוח על מלחמת לבנון ועל ההסתה נגד רבין, למרות שאולי הוא כיפר מעט בפינוי רצועת עזה.

ועכשיו הוא עומד למשפט במקום אחר  (וזה בהנחה שיש בכלל משהו אחרי המוות).

אללה ירחמו.