כמה זמן חלף.... שנים לא כתבתי בבלוג הזה, באמת.מישהו קורא את זה בכלל? חחחח...
אמממ אני קצת אבודה במילים כי בתכלס, אין לי מה להגיד. מה שאני כותבת עכשיו זה כמו סגירת מעגל. מחר אנ י חודש בארץ, וזה מרגש וזה חלף ממש אבל ממש מהר וואי.
המילים האלה לא קשורות אחת לשנייה, וואי אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
חפרתי בבלוד הזה הרה אשכרה בארכיון חיפשתי אוצר טמון לו כבר שנים. ובשיא הכנות מצאתי כמה דברים שהופתעתי בעצמי! חשבתי לעצמי מאיפה אני הואצתי אז את כל השירים האלה, ואז גיליתי שבעצם אני כתבתי את כ הפואזיה הזאת. אז מה נותר לאמר?
עכשיו אני מחכה למילים לזרום מקצוות אצבועותיי ולקוות שייצא מזה משהו משמועותי או לפחות מובן. בזמן שקראתי את הפוטים המאוד הזויים, הראש שלי התפוצץ מרוב מחשבות ועכשיו ריק כזה.
התחלה חדשה.
לאלה מכם שלא יודעים, אני עברתי חזרה לארץ. חזרתי! מי היה מאמין?! עכשיו שכתבתי את זבה נזכרתי בימים הראשונים בארה"ב, בשנים, בלימודים יואו הזמן חולף מהר, גם כשסובלים חיחוחי. אבל באמת, אם היו אומרים לי שאני עוד אחזור לארץ אוטוטו לא הייתי מאמינה, אבל 4 שנים זה לא אוטוטו. כל כך הרבה קרה ב4 שנים האחרונות.... עכשיו אני עוד מעט מתגייסת, עוברת לקיבוץ... דברים הזויים רצח מצח.
יש ימים שאני תוהה לעצמי האם כל זה אמיתי? האם באמת אני אגור פה עכשיו.
הכל כמעט מושלם, הלוואי ההורים היו פה גם =\
אתם תוהים מה זה ה5 חודשים האלה? חחחח אני לא אגלה. סתם מצחיק, נקווה שזה ייגמר בקרוב חיחוחי!
טוב לי, אני באמת שמחה, כמה שלא הערכתי קודם כשהייתי הכי אימו שיש, טוב לי ואני מעריכה את זה.
אני מודה לה'... להורים לעצמי. לכולם.
הידעתם כמעט נהייתי דוסית? משעשע.
וואללה היום היה יום של סגירת מעגל... למה אני עדיין ערה? כבר 4:30!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
