העעייייקק!! 
טוב זה הקטע הראשון שאני כותבת... אין לי מושג בכלל מה אמורים לכתוב בבלוג. פשוט חברה שלי פתחה ואמרה לי לפתוח בלוג אז פתחתי והיא עזרה לי. אין לי מושג על מה, על מי, או למה אני אכתוב אבל אני פשוט אזרום.
אז נתחיל עם הבעיה- הבעיה בחיים שלי היא אנשים.
אני, לא מסוגלת לסבול [למרות שאני כן סובלת אבל רק לצורכי דגשה] אנשים [ובאנשים אני מתכוונת לפקצות, כרסים וטטטמבלים] מסוימים בבצפר המעפן שלי. רוצים פירוט?
נתחיל עם הפאקצות. כאילו מה? זה כאילו כל החיים שלהם נועדו לרכילות ולירידות. להיות בכיתה שלי [אני בכיתה ז'] זה כמו להיות במלחמה. כל הזמן האנשים נלחמים כדי להיות יותר "מקובל" בוא נקרא לזה אבל תכלס "המקובל" זה זה שיורד הכי טוב על הילדים האחרים, הוא חבר של מי שהוא צריך להיות חבר שלו, והוא יפה ומטופח כמו שצריך. ובקטע הזה, אני מדברת רק על בנות. כשהמורה מנסה להגיד אפילו חצי משפט, ואיזו ילד מטומטם זורק איזו שאלה או הערה [בכיתה שלי זו קארין חחח] ישר מתנפלים עליו. זהכמו תחרות:
"אההה אהה אני ילד מטומטם שזורק שאלה טיפשית כדי להראות שאני מטומטם
אהה אההה אני ילדה עוד יותרמטומטמת שיורדת על הילד המטומטם וזה שאני יורדת עליו מראה שאני חזקה יותר ומקובלת יותר"
זה היה חיקוי בערך למה שקורה... אני לא מבינה את זה. באמת. ואני לא אומרת שאני לא יורדת על אנשים, אני גם, אחרת לא הייתי שורדת אבל לא כמו הפאקצות. אני לא יורדת עליהם כדי להשפיל אותם ולהראות שאני חזקה, אלא כדי להשתיק אותם כי הם מטומטמים. וסליחה שאני מתבטא ככה, ויכול להות שאני לאא צודקת, אבל ככה זה נראה מהצד. ועזבו את זה, כל הרכילות שהולכת מאחורי הגב של אנשים, זה בכלל מבחיל. והנה וידוי: אני למדתי איך לקלל ולהיות מגעילה בשני השנים האחרונות בגלל הכיתה הזאת. וכן, אני מאשימה אותם! למרות שגם לי יש חלק קטן בזה.... גם חברים שהם עלאק חברים, הם לא באמת חברים. תסבירו לי איך זה אמור להיות חבר, אם הוא יורד עלייך מאחורי הגב, ומשפיל אותך מול כל הכיתה? את זה אני גם לא מבינה.... 
טוב נראה לי שממש חפרתי לכם.... אבל לא נורא ככה מוציאים עצבים 
***ודרך אגב מצטערת אם פגעתי באנשים***
אני ימשיך לחפור בעוד כמה ימים, כי אני ממש עסוקה. אלא אם כן יקרה איזה משהו מיוחד אתם יודעים...
אוהבת אבל גם שונאת אתכם,
נופפפפקקקקייייי & טויייל ' ההה 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוופקה * נושושש היפעע z P
