איילת ג' ואני ישבנו בלישכה.
הישיבה החלה לפני פחות משעה והשעה הייתה כמעט ארבע לפנות בוקר.
המון שיחות טלפון הגיעו בזמן שהיינו שם.
קצין הקשר השתלט על כל הפניות, יש לציין שלא בלי קושי, אבל הצליח.
כאילו היתה זו שעת בוקר ולא לפנות בוקר.
מה שדיברנו היה בעצם מה קורה עכשיו, איך הפיקוד יועבר במהירות האפשרית ועם כמה
שפחות תקלות.
נידונו דרכי הפעולה, שלא היו זרות, הרי כולנו מאומנים לכך שאם מפקד נפגע בקרב או בפעולה
תמיד יש מישהו שמחליף אותו ויודע מה לעשות בטח בשעות הראשונות.
אימונים כאלו עוברים חיילי חי"ר שעושים קורס מכי"ם, טנקיסטים, תותחנים ובעצם כל "החיילים הירוקים"
(אלו שלא נמנים על חיל האויר או חיל הים למרות שגם שם אני בטוח יש פקודות ברורות)
הטלפון של ג' צלצל.
קצין הקשר היה בצד השני.
"האלוף מחפש אותך בקו המאובטח, אני מעביר אותו" אמר קצין הקשר.
מהשיחה הבנתי שקיבלנו 72 שעות לסדר את מצבת המפקדים ביחידה, לרשת את כולם מי מדווח למי
ומי מפקד על מי, בעוד 72 שעות יגיע האלוף לשיחה עם כל היחידה.
ג' העביר בכמה משפטים את מה שאמר לו האלוף וחזרנו לדיון הקודם.
איילת כתבה בבלוק צהוב, שבמרכזו "צ" גדולה בצבע אפור בהיר מאוד (כמו "סימן מים") את כל מה שג' ביקש.
היתה לה הרבה עבודת הדפסה וג' ביקש שתקבל עזרה מהפקידות האחרות של שאר הדיסיפלינות ביחידה.
איילת שוחררה לצבור מעט שעות שינה וג' אמר שאני אעיר אותה בהמשך הבוקר כדי שתוכל להמשיך במטלות.
נשארנו אני וג' בלישכה.
אני עדיין המום מכל מה שקרה כאן בשעות האחרונות. אמרתי.
"גם אני ברק, גם אני המום. ידעתי ששאולי מדוכדך המון המון זמן ועל פניו הוא לא הראה שום סימני שבירה
שום דבר שיכול להעיד על מה שעתיד לקרות" אמר ג'.
דיברתי איתו לפני שזה קרה אמרתי. הוא סיפר על שתי תקלות שקרו בשתי פעולות שונות ועל שני חיילים
שנפצעו כשהוא פיקד על הפעולות. לפי מה שידוע לי אתה לא היית כאן. נכון? שאלתי
"סיפור ארוך" התחיל ג' "זה קרה לפני שאני הגעתי לפקד על היחידה. שאולי היה סגן והיה אמור להתמנות
למפקד היחידה אחרי שאורי סיים את תפקידו. (אורי היה המפקד שקדם לג') כחודשיים לפני קרו המקרים
אחד אחרי השני. אורי שהיה בהליך של חפיפה לתפקיד אחר הטיל את הפיקוד על היחידה בעצם על שאולי.
כנראה שהדבר היה בעוכריו של שאולי שכן שתי הפעולות האלו היו חשובות מאוד ליחידה והן התבצעו
בגזרת עזה, אם שאולי סיפר לך?"
כן שאולי סיפר שמהסיבה הזו היחידה לא פועלת מאז בעזה. אמרתי.
"נכון. אני הובאתי לכאן במהירות, לא הספקתי אפילו לחפוף את מי שהחליף אותי. הוצבתי ביחידה, בעצם
ללא מפקד וכשהסגן, שאולי, עם מצב רוח שואף לאפס. אתה היית אז בקורס קצינים כמה שאני זוכר.
שאולי תמיד התלונן בפני שיכולתי להעביר את רוע הגזירה ושיכולתי לדבר עם האלוף כדי "להחליק" את
העניין. אתה מכיר אותי מספיק כדי להבין שאני לא "מטייח" שום דבר." כך ג'.
"תמיד אמרתי לשאולי, תחשוב על עצמך כאחד ההורים של החיילים שנפגעו, מזל שרק נפצעו.
תחשוב שמגיע אלייך הורה ושואל מה קרה לבן שלי? איך הוא נפצע, או גרוע יותר איך הוא נהרג?
איך אתה מסוגל לעמוד ולהסתכל בעיניים של ההורים ולשקר בעוד שבפנים אתה יודע שאתה אשם?
אתה לא הכנת את הגיבוי כמו שצריך, אתה היית אחראי על הירי של כוחותינו על כוחותינו, הפקודות שלך
בקשר לא היו נכונות. איפה החינוך לאימרה שתבע דוד בן גוריון "תדע כל אם עבריה שמסרה גורל בנה
בידי מפקדים הראויים לכך?" סיים ג'.
ג' היה אדום מכעס, אולי גם מעייפות אבל בטח כועס על כך שעליו להתמודד עם מקרה של התאבדות
סגנו, בעוד שהאחרון, זיכרו לברכה, לא רצה מעולם לקחת אחריות על מעשיו.
ירי של כוחותינו על כוחותינו? מה שנקרא בעגה הצבאית דו"צ (דו צדדי), פקודות לא נכונות בקשר?
פעם ראשונה ששמעתי, וגם בערך, על מה שקרה. אולי שאולי היה לחוץ מדי לתפקד כמפקד וכסגן
ביחד? למה לא מינה לו סגן? כל כך הרבה שאלות ואין את מי לשאול?...
הדלת של הלישכה נפתחה ללא נקישה על הדלת, בפתח היו שני הקצינים ממצ"ח.
"מצאנו מכתב התאבדות משאולי" אמר אחד מהם.
....המשך יבוא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
