KeyMan
|
| 6/2009
אין לי ארץ אחרת - הצד שלי
הוריי עלו ארצה בשנות השישים מאירופה.
הצד של אימי שהיה משפחה גדולה כולו הושמד בשואה ונשארה רק סבתי אמה של אימי
מהצד של אבי מתו המון במלחמה של הרוסים בנאצים כשאלו ניסו לפלוש לרוסיה, הם שירתו
בצבא האדום את השאר הגרמנים דאגו לחסל במקום אחר.
מצד אבי נותרו סבי וסבתי (שאינם קיימים עוד) וזהו.
ההתפעמות של הוריי מהארץ שהייתה יחסית בראשיתה הייתה עצומה
איך לאורך של כ-500 ק"מ יש את כל עונות השנה.
בצפון חורף במרכז ים ובדרום מדבר (יש רק בעיה עם השכנים...)
בהזדמנות הראשונה שאבי הצליח לקנות אוטו זה היה חלום.
הייתה לנו סוסיתא...מכונית של פיברגלס
אבל זו הייתה הארץ שלי.
נסענו לאורך ולרוחב עם אוהלים ועם שקי שינה והרגשנו כל אבן וכל דיונה
הוריי לא הכירו את הארץ ויחד איתנו הילדים למדו אותה.
כך למדו גם עברית.
היה אולפן אבל למי מהם היה זמן ללמוד עברית?
מי ידאג לפרנסה?
זו הייתה הארץ שלי.
גדלנו וההורים קנו לנו אופניים. לכל ילד וכך הכרנו את העיר שגרנו בה אז ברגל (בדיווש בעצם)
הכרנו את המיקרו מדינה שבה היו כל העדות.
החגים היו הכי יפים
ביחוד המימונה.
אשכנזים טהורים הולכים לאכול מופלטות וזה עוד לפני שהמימונות הפכו להיות חג פוליטי לכל חברי הכנסת
זו הייתה השכונה והעיר שלי
וכמובן הארץ שלי
הלכתי לצבא והכרתי את מה שלא הספקתי להכיר בנערותי דרך הרגליים
ארץ יפיפייה
ואז באו אלו שאמרו שזו הארץ שלהם!!!
מה זו החוצפה הזו?
אני שחונכתי שזו הארץ שלי לא אתן לאף אחד לגעת בה!
למרות שלפני זה בא בגין ונגע בארץ שלי
ונתן שטחים גדולים ממנה כי אמרו לו שיעשו איתנו שלום
(אוקיי לא אתווכח כי יש משהו כזה שם בגבול עם מצרים)
אבל זו עדיין הייתה הארץ שלי כי יכולתי לטייל בה לאורכה ולרוחבה
ואז באו אחרים ואמרו שזו גם הארץ שלהם!
שוב, בפעם השנייה!
ונתנו להם שטחים אחרים כי חשבו שהנה או-טו-טו מגיע לו השלום.
ואני כבר בוגר מפקד שמחנך דורות של לוחמים ומפקדים
שנלחמים על הארץ שלנו, זה המקום היחיד שאנחנו מכירים.
שומע חיילים שלי שבאו לפני כמה שנים מרוסיה, שטחים עצומים, שאומרים זה מקום קטן
למה לחלק את המדינה שלנו עם אחרים?
ואני מלא גאווה. לשמוע "המדינה שלנו" מפי עולים חדשים, מחזיר אותי אחורה להוריי בשנות השישים!
גם הם התלהבו מהמדינה שנוצרה לפני עשור וחצי ואחרי תקופה קצרה הרגישו שזו המדינה שלהם
ולא עניין אותם יותר מהיכן באו אלא רק לאן הגיעו ולחנך כאן דור של ילדים שיאהב את המקום
זו המדינה שלנו אין לנו ארץ אחרת.
ואני כבר אבא, חייל ומפקד ולוקח את הילדים שלי לטיולים בארץ
צפון דרום מזרח ומערב
ומסביר להם שפעם המדינה הייתה יותר גדולה, ממש ענקית
ורואה את הגיחוך על פניהם
ישראל הייתה מדינה ענקית אבא? על מה אתה מדבר?
ורוצה לקחת אותם לירושלים ולבית לחם ולחברון עיר האבות אבל זוגתי פוחדת
אומרת לך לבד אני לא הולכת עם הילדים לשם
זו הארץ שלנו, אני אומר
אבל נשאר עם האימרה
מה יהיה שכילדיי יהיו חיילים?
לא יודע בדיוק אבל בטוח שהם ישמרו ויגנו על המדינה שלי/שלהם/שלנו
כמו שאני דואג ומגן עם רבים טובים אחרים על המדינה בשבילם
אז בשבילי, שיעשו מה שרוצים.
ושיהיו כל החוצפנים שדוחפים אותך בתור וכל השקרנים וכל חברי הכנסת הגנבים
כל רמאיי החשבונות ומס ההכנסה
כל אלו שגונבים מהביטוח הלאומי בטוענות שווא לנכות
כל הצופרים בכבישים
וכל הערבים בשטחים ובתוכינו
והרשימה עוד ארוכה
אני בוחר לחיות רק כאן
כאן אני אני מרגיש שאני מגן על עצמי ועל המשפחה והחברים שלי
אין לאן ללכת כי בכל מקום יגידו שאנחנו יהודים
אז עדיף שיגידו את זה כאן במדינה הזו שאני יכול לעשות משהו ולהרים קול
להילחם על החיים שלי כי זה המקום היחיד שאני מוכן לעשות את זה בשבילו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
