המונית הגיעה לביתי בזמן שביקשתי.
עליתי עליה לא לפני שמוקדם יותר אכלנו ארוחת ערב קצת מוקדמת כל המשפחה.
קיבלתי מהילדים דף עם ברכות כמו בכל פעם שאני טס.
בהתחלה היה קשה. להם לי ולזוגתי שנאלצה להתמודד עם ילדים קטנים יחסית עם עבודה ועם בית.
בית זה אומר הכל החל בקניות, ניקיון, סדר וכל מה שצריך לעשות בבית כשהיא לבד.
עם הזמן כולם מתרגלים שיש טיסות וצריך לעשות את זה כמו עבודה, קניות או שיעורי בית.
המזוודה באופן כללי מוכנה כמובן ללא הבגדים ושאר דברים שלא ניתן להשאיר אותם במזוודה.
כמו תיק למילואים שהכל מוכן צריך לזרוק פנימה גרביים תחתונים עוד זוג מדים נקי ומגוהץ
תיק כלי רחצה, גל"צ, וכו'.
אז הייתה תקופה שהייתי מחליף פעמיים בחודש או טיפה יותר את "מזוודת(תיק) המילואים של חו"ל
בתיק המילואים של הארץ. חייתי על מזוודות בערך.
יש לי קובץ של כתובים שבעבר כתבתי לעצמי.
ושם יש דברים שנמצאים על המחשב שלי באופן קבוע.
דברים כתובים מתקופות עבר יותר רחוקות אבל כשאני קורא אותם הם מזכירים לי איפה אני נמצא
מזכירים לי שאני לבד וכמה קשים הגעגועים
מזכירים לי שאני רוצה לגמור את מה שאני עושה הכי טוב ולחזור הכי מהר
ושיש דברים חשובים בחיים.
אז בהיותי בחו"ל אני אנסה לפרסם כאן מדי פעם משהו אחד מיני רבים לטעימה.
הגעתי לשדה התעופה.
נזכר בשיר של מאיר אריאל "לראות מטוס ממריא דרך דמעה שקופה"
הדמעות לא פורצות למרות שתמיד רואים פרידות בשדה.
פרידות שמחות - אוף איזה כייף שזה נגמר...אל תחזור מהר...
פרידות עצובות - לא ניתן להסיר את המבט אחד מהשני גם אחרי שעברו את מעבר הדרכונים, בתוספת דמעות...
פרידות מרגשות - אב או אם נפרדים מהבן/בת לטיול ארוך זמן לדרום אמריקה/הודו/תאילנד/אוסטרליה
פרידות מדליקות - זוג שמתנשק לפרידה "נשיקה צרפתית" ושם זין על כולם מסביבו הם עכשיו מרכז העולם
פרידות טכנולוגיות - פרידה מביקורת הגבולות הסטנדרטית והליכה לכיוון הביקורת הביומטרית
פרידה מהכסף - כל אותם אנשים שעדיין חושבים שהכי זול לקנות בדיוטי...כן רותי...(מהפרסומות)
אני נפרד בבית אין לי חלק בכל סוגי הפרידות הנ"ל למרות שלעיתים הייתי מתחלף עם אותו אחד שמנשק... 
הולך ל"טרקלין המלך דוד" מציג את כרטיס הטיסה ואת כרטיס האשראי העיסקי וזוכה לשבת שם בשקט
להנות מקצת מנוחה ושקט מסביב.
פעם הטרקלין הזה היה שקט ויותר "מכובד". הרבה אנשי עסקים היו נחים שם ובשדה התעופה הישן,
היה גרם מדרגות שאפשר היה לרדת דרכו ישר לאוטובוס שנסע למטוס.
היום זה נהייה קצת יותר המוני, לא שיש לי משהו נגד זה, אבל זה מקום שמבקשים לשבת בו בשקט
לארגן את המחשבות לנוח לאכול ולשתות משהו.
זהו.
הולך לכיוון השער למטוס.
מקווה שמי שישב לידי יהיה איש/אשת שיחה מעניינים ונוחים שלא יפריעו לי במהלך 10 ומשהו השעות באוויר.
חוויות ופרסום חלק מקובץ הכתובים שהזכרתי בפוסט הבא.
ניפגש אוטוטו, הזמן עובר מהר כשנהנים.
שבת שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
