זה תמיד ארוך. לא חשוב איך מסתכלים על זה.
10 וחצי שעות עד ניו יורק בטיסה ישירה מהארץ.
הפעם התווספו לזה, כמו בפעמים קודמות בעבר, עוד 5 שעות בערך עד החוף המערבי.
בין לבין יש המתנה של שעתיים וחצי שבתוכה יש לבצע גם את ביקורת הגבולות בכניסה.
הטיסה הייתה בסדר. אני תמיד יושב במעבר ולא חשוב לי באיזה צד.
מטוס בואינג 777 גדול עם מסך אישי לכל אחד.
מסודר בשלוש טורים 3-4-3 מושבים.
מימיני ומעבר למעבר ישבה אישה בת 30 פלוס אמריקאית
משמאלי, כסא צמוד לשלי ישב גבר דתי אמריקאי
מלפני ישבה אישה דתיה, אישתו של זה שישב לידי (לא הבנתי אם בכוונה או לא)
בטיסות כאלו, כשהמטוס מגיע לרום של 33,000 רגל שהוא גובה השיוט, הרבה אנשים הולכים לשירותים
ומחליפים לבגדים נוחים יותר.
יש כאלו שמחליפים לטרנינגים, או רק מחליפים נעליים לנעלי בית או כפכפים, מחליפים לחולצות נוחות יותר
כל אחד עושה את זה אחרת.
אני מגיע עם נעליים ללא שרוכים שניתן לחלוץ אותם מיד כד שלא יכבידו, גרביים ללא גומי בקצה
כדי שלא ילחצו על הרגל ויעשו סימן עגול כאילו היו שם אזיקים לפני וכמובן גרביים נקיות...חבל שלא כולם
מחליפים גרביים ולמרות שאני מנסה לא להיות רע, הבעיה היא תמיד מצד הדתיים...
הדתי כל הזמן התפלל או קרא תהילים או ספרים אחרים בענייני דת.
כשראה שאני מסתכל רצה לתת לי את אחד הספרים אבל הבין מהר מאוד שאני לא בעניין.
התפתחה שיחה של כמה שעות בהפסקות ביני לבין שכנתי למעבר.
קוראים לה ג'יין (טרזן נשאר בניו יורק...) נשואה 2 ילדים אמריקאים באה לארץ לחודש לא סיפרה לי למה
וגם לא תיחקרתי אותה. דיברנו על כל דבר שאפשר לדבר עליו. היא אמרה ששומעים יש לי מבטא ישראלי
אבל אין בעיה להבין את האנגלית שלי...תודה.
כמובן שסיפרתי לה דברים שונים ממה שאני באמת, אבל מי בודק. סה"כ רוצים להעביר את הזמן בנעימים.
פעם אחת הייתה לי הצעה מגונה אבל זה אולי לפוסט אחר.
מכל הטיסות שלי לארה"ב לא נתקלתי מעולם בפקיד הגירה שיושב שם כשהוא מחייך.
שאלות בנאליות של למה אתה כאן, לכמה זמן, היכן תשהה, יש לך קרובים, מחליפות את הריטואל
הקבוע של המאבטחים בנתב"ג, ארזת לבד? מישהו נתן לך להעביר משהו? מה מטרת הנסיעה שלך וכו'
כיד הדימיון הטובה עליהם.
שים אצבע מורה על קורא טביעת האצבע האלקטרוני תסתכל למצלמה עוד מבט אחד של הפקיד עלי
ועל המסך שלו, חותמת בדרכון עוד ספח של טופס I94 שמקנה לך אישור זמני ל"הסתובב" בארה"ב וזהו
עכשיו לקחת את המזוודות ולהעבירם ל-TRANSIT כדי שיגיעו למקום הבא.
הגעתי למחוז חפצי בחוף המערבי והמזוודה לא הגיעה.
כדי לא להאריך בסיפור ובצעקות אגיד רק שבסוף הכל הסתדר והאבידה נמצאה
משם נסעתי למלון הלכתי לאכול משהו והסתובבתי כמה שעות להעביר את אותו הערב ולא להירדם.
וגם כדי לכוון את השעון הביולוגי שלי לשעון ארה"ב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
