זו הרשומה הראשונה, כפי שהבטחתי מתוך דברים שרשומים אצלי...
מלחמה ללא מזכרת
אל תביא,
אל תביא לי דבר מין המלחמה.
לא מתנה ולא מזכרת.
לא כובע של שבוי, לא סימני דרגה של גנרל.
לא צמיד עתיק מחנות שדודה.
גם לא רובה סער דמוקרטי עממי.
אל תביא לי דבר מין המלחמה.
הבא לי רק את עצמך, אותך, כולך.
כפי שהלכת ממני.
שלם בגופך.
שלם בליבך.
אל תביא לי דבר מין המלחמה.
לא מתנה לא מזכרת.
אפילו על סיפורי ניצחון אני מוותרת.
אני אאמין לך שהיית שם.
וזה תמיד מזכיר לי כשזוגתי אומרת, אל תביא לי כלום אני לא צריכה.
תחזור בריא ושלם...(בטח שאני לא חוזר לעולם בידיים ריקות למשפחה הקרובה השאר בכלל לא יודעים שטסתי...)