הוא הולך לי.

משכיב אותי במיטה, מכסה אותי בשמיכה, מנשק אותי על המצח ובשפתיים ואומר לי בקול המדהים שלו להמשיך לנשום עמוק וללכת לישון, כי יש לי יום ארוך מחר. ואז אני מתחילה לבכות.

כי איך אפשר שלא לבכות? כשאני פוקחת את העיניים, מסתכלת לו עמוק בשחור של העין. העיניים המודאגות האלו מחזירות לי מבט ישיר.

אני נושמת עמוק ומנסה להדחיק את העובדה שאני בכלל לא רוצה שידאגו לי, הרי דאגו לי יותר מידי. הרי דאגה יוצרת בעיות.

"אני אוהב אותך".

הוא הולך ואני עוצמת עיניים ובוכה.

מתי כבר תעלם הרגשנות יתר הזו? והבחילות? וכאבי הבטן?