"אחד,שתיים,שלוש - שומעים?" הבלוג של גיגי

יום העצמאות היום. היום הגדול שבו נוסדה מדינת ישראל ,ביום זה לפני 61 שנה הוקמה מדינה ליהודים ובכך הצילה יהודים רבים מכלייה ואנטישמיות. אני כולי נרגשת וחדורת פטריוטיות.

נכון שישראלים הם הטיפוסים שמדברים בסלולארי בקולי קולות על הסכם המזונות שלהם עם בן/בת הזוג לשעבר,נכון שישראלים יחזרו כל חייהם על בדיחות מפורסמות מתוך מערכונים, ויהיו בטוחים שיש להם חוש הומור נהדר ותמיד שישראלים רואים שלט "צבע טרי" מניחים את היד ואומרים "וואלה, באמת צבע טרי". אבל ישראלים הם היחידים ששומעים את צלילי הפתיחה של 'ירושלים של זהב' ומתחילים לחפש טישו, אני,כמו כל הישראלים חושבת שהמדינה על הפנים, אבל יקרא "אנטישמי" לכל מי שמשמיץ אותה, במיוחד אם הוא יהודי. ותמיד דואגת לבדוק כל שנה את רשימת מקבלי פרס נובל/אוסקר או לצפות באולימפידה כדי לבדוק כמה שמות יהודיים היא כוללת וכשהיא כוללת אני מרגישה גאוות יחידה ואף כמו כל הישראלים יודעת לפרגן ולהנציח. עברו איזה עשרים שנה ועדיין כולם זוכרים את יעל ארד.

בחיית,יש משהו יותר פטריאוטי מזה? אין על ישראלים.

מבחינתי ,יום העצמאות בשיקאגו מתבטא בנתינת בונוס נחמד לטכנאים שלי (אני יודעת שאין קשר,אבל יש לי מצב רוח טוב. אני אפילו נותנת בונוס יותר גדול בפורים אחרי כמה כוסיות וודקה כי מצווה לשתות עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" לבין "ברוך מרדכי") והאזנה ממושכת לגלגלצ שאפילו ביום זה צריכים לציין כמה אנשים נהרגו על הכביש , כמה מהם נמצאים בבית חולים במצב קשה ולשיפור מצב הרוח- צעיר נפגע קשה מאד מפיצוץ זיקוקים בפניו.