Something that I Wrote

רוני היקר,

אני מבקשת סליחה אם לא הייתי שם מספיק. אם לא תמיד תמכתי. אם אמרתי הרבה לא, אולי הייתי צריכה לומר רק כן. אני מצטערת אם יש לי חלק בזה. לא חשבתי להאשים את עצמי אף פעם, אבל אולי אמא שלך צודקת. אני רק שואלת מה אם... מה אם היית מתקשר, משאיר הודעה, משתף יותר. מה אם אני הייתי מתקשרת, כותבת, נפגשת איתך יותר. 

אני רוצה לשאול למה דווקא עכשיו? כשהכל נראה טוב יותר, קל יותר. ואולי זה רק נראה ולא היה לך טוב וקל יותר. אני רוצה לדעת מה עבר לך בראש, איך הרגשת, האם הרגשת? זה קרה מהר או לאט? מה בכלל קרה? 

המחשבות שלא תהיה שם יותר. שאי אפשר לכתוב לך הודעה יותר, אי אפשר להתקשר, אי אפשר להתווכח. שלא תהיה בחתונה של ד', ולא תכיר את הילדים שלנו. לא יהיה דוד רוני. לא תטוס איתנו. 

אני אפילו לא מצליחה לכעוס. לא עליך, לא עלי, לא על אמא שלך. אני כן כועסת על המערכת, אבל העצב גומר אותי הרבה יותר מהר. 

לא חשבתי שזה ייגמר ככה, כל כך מהר. אולי הייתי שאננה מדי, התעלמתי מהמצוקות שלך? 

אני מוכנה להאמין בעולם הבא רק למענך. אני מקווה שטוב לך יותר, שהגעת למקום מנחם, בלי פחד ובלי עצב. 

אני מקווה שלא ויתרת. שזה לא היה מרצונך.

נפגשתי עם חברה אתמול, אספתי אותה ונסענו לשתות בירה על החוף. סגר מדהים, נכון? דיברנו בפתיחות על כל מיני דברים. אני לא יודעת מה יש בה שמשדר שאפשר לדבר על הכל. אפשר להתווכח, להביע דעות. אני שמחה שהיא חזרה לחיים שלי שוב. הכרנו אי שם בגיל 13-14, כיתה ח', הייתי נוסעת לעיר שלה המון והיינו מסתובבות. היא הייתה מגיעה אלי, לעיר שלי, והיינו מסתובבות, אבל פחות. אחרי שהיא הכירה לי את הראשון שלי, אז התחלתי לבוא לעיר שלה בשבילו ולא בשבילה והקשר דעך. 

מפה לשם, 10 שנים אחרי... גיליתי שאנחנו גרות באותה העיר במרכז (נפלאות הפייסבוק) אז שלחתי הודעה. לא ידעתי למה לצפות, ניסיון לחזור לקשר עם חברות אחרות לא צלח לי עד כה. אבל היה חיבור מיידי, כאילו היינו בקשר כל ה-10 שנים האלה (11, אבל 10 נשמע יותר סולידי). אנחנו כל כך שונות, בשלבים שונים בחיים וזה מחבר. זה מעניין. יש מה לשתף ועל מה לדבר. כל אחת רוצה קצת ממה שאין לה ויש לאחרת. 

אני מודה לה שהיא מוציאה אותי מהבית ופותחת דלתות לחוויות חדשות. היא אולי קצת מודה (ואולי אני סתם טופחת לעצמי על השכם) שאני מאפשרת לה יציבות ויחסי גומלין. 

הזמנו אתמול ויד. ולא הגיע ויד.

הגיע חשיש. 

אופס.