כן. גיל 20. לא ממש שינוי כזה גדול, אם תשאלו אותי. כמו כל יום הולדת, בערך.

למרות שמצד אחד זה נשמע גיל די גדול, הגיל הזה, מצד שני הוא גיל צעיר היום (תחשבו שפעם זה היה מחצית החיים בממוצע. הולי פאק).

היו הרבה "מזל טוב"ים לא נחוצים מאנשים לא נחוצים. נכנסתי לפייסבוק רק בבוקר, ואין לי כוח להיכנס שוב (מתי הפעם האחרונה לפני זה שנכנסתי לפייסבוק בכלל? לא זוכרת), והאמת שחוץ מהעוגה שהמפקדת שלי הביאה היום, הכתר שהבנות הכינו (נראיתי כמו אפיפיור) והברכה המדהימה שהן הכינו לי, וגם הברכות של החברות הקרובות (ולריה יא שמנההה D: ) - לא היה יום כזה להיט (למרות שכשמסתכלים על זה, זה נחשב די הרבה, לא?). אולם עד ארבע בצהריים, אחרי שהמפקד האידיוט שלי צעק עליי באולם ורציתי להרביץ לו, הסנגורים היו חופרים כתמיד, היה לי משעמם כתמיד... נמ.

טוב, לא ציפיתי לכלום, האמת. אני לא עושה כלום היום, בכל מקרה. ביום חמישי יוצאת עם הבנות וליק, אז זה פלוס ענק.

אבל, יו נואו. עוד יום שגרתי נגמר בדרך שגרתית, בחיים שגרתיים למדי שיש לי מזל שהם הולכים להשתנות בקרוב כי אם לא, בטח הייתי חוזרת לאותו מצב כמו שהייתי בו בביה"ס (שנאה כלפי כולם ורחמים עצמיים עד השמיים). לא שאני עדיין לא מרגישה את שני הדברים האלה, פשוט במינונים קטנים יותר, איי גס. 

וולפ. עוד שנה חלפה לה. והנה, כאן, בחור העלוב הזה שנקרא החיים הנפלאים של הדר. ייאי. שיגעון.

(אוקיי קצת יותר רחמים עצמיים ווהו)

~*~

את הסמל קיבלתי בקיצור דרגה, ממש בתחילת החודש. זה היה חביב.

מריחים את הסוף.

פאקינג פיינלי.

~*~

פפ שמנים