 יש משהו באוויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף. |
| 5/2013
ההתחלה של הסוף קורעת לי את הבטן. כבר מהבוקר שיש לי כאב חזק בבטן שעומד להתפרץ וכנראה שילוו אותו גם דמעות. אני לא יודעת למה ואולי זה בכלל כי יום ראשון היום, אבל יש תחושה עמוקה יותר באוויר. היה לי סוף שבוע מקסים-מקסים-מקסים ואפילו היום הזה עבר די בשלום, וזה מקשה עלי להניח את האצבע ולהגיד מה מפריע לי. כאב חזק שמפנה זרמים לשתי הידיים ובא לי להגיד שאני צריכה
חופש כבר. הטיסה בסוף החודש, וזה נראה לי רחוק ממני שנות אור. ושבוע הבא חג השבועות וגם זה מרגיש רחוק שנות אור.
אני תמיד מתנחמת באנשים הקסומים שסובבים אותי והפעם אפילו זה לא עוזר. כי שום דבר ממשי לא מפריע לי, רק החוסר בחופש. בעצמאות. בפריחה עצמית. בלקום בבוקר ולהחליט מה מתחשק לי לעשות היום ולא לדחוף הכל אל תוך יומיים של סוף שבוע ולהספיק לראות הכל ולעשות הכל ולפגוש את כולם ולנשום והכל
בבת אחת.
צעד צעד (צבא זה כל כך מתסכל לפעמים)
| |
|