לפעמים כשאני נזכרת בך, בחיוכים המבויישים שלי בפגישה הראשונה שלנו, בעיניים הנוצצות שהיו לי בכל פעם שקלטתי אותך בוהה בי, בפעמים שהיית נרדם ברגע שהגוף שלך היה מרגיש את החום של הגוף שלי ונרגע, אני מזכירה לעצמי איך כל הבועה שלנו התחילה מכאן. (ולכתוב אותנו בכלל התחיל מ-כאן)

מהמקום הזה שנתן לי כל כך הרבה בימים הכי קשים ובימים הכי מאושרים של לרוץ לכתוב בבלוג כי לראות את המילים הכתובות מול העיניים הופך הכל מוחשי יותר. מהמקום הזה שנותן אין-ספור אופציות של אנשים וסיפורים, ומתוך כל ההמון הזה, היה צריך רק את אותה הפעם שנתקלת בבלוג שלי, שראית את הציטוט מהספר של אתגר קרת באודות והחלטת שאתה רוצה להוסיף אותי למסנג'ר כי משהו בי מסקרן אותך.
שיחת הטלפון הראשונה שהייתה שלנו כשירדת עם היפי לסיבוב בערב ואמרת לי שיש לי עכשיו עשרים דקות לאזור אומץ ולהתקשר אלייך. ישבתי והלב שלי טס למהירויות אחרות עד שהחלטתי לחייג וכששמעתי את הקול שלך הפנים שלי החליפו צבעים. בדיוק כמו בכל פעם מאז כשזרקת לי מחמאה או אמרת לי כמה אני יפה וכמה כל חלק בי מדהים אותך כל פעם מחדש.

והפגישה הראשונה שלנו; הכרחתי אותך להביא את היפי איתך כי ידעתי שבכל פעם שאהיה מובכת ואאדים אוכל ללטף אותו ולהתעסק בו. פרסנו שמיכה על הדשא בטיילת מול הים ושכבנו שם במשך כמה שעות. ובצורה הכי קיטשית היה פשוט מיוחד. להכיר בן אדם מהבלוג, מהאינטרנט, ולהגיע ללשכב איתו על אותה השמיכה ולהביט בעיניים שלו וליהנות מהכל.

הפעם הראשונה שניסית לנשק אותי בפגישה השנייה שלנו, ממש רגע לפני שיצאתי מהאוטו שלך והדפתי אותך אחורה מרוב בושה. ואז, כשהלכנו בלילה לטייל בפארק ההוא שאמרת שאתה תמיד רץ שם בערבים אחרי כמה שבועות שהיינו בקשר וזרקתי לך בלי לחשוב 'למה? ממש יפה לך עם משקפיים, בכל מקרה, אני אוהבת אותך עם משקפיים בלי משקפיים, לא משנה איך...'

לישון איתך בכל סוף שבוע כשהיית חוזר הביתה ולהתחפר בתוך החזה שלך ולנשום ממך כמה שרק אפשר. ולקום איתך בבקרים ולהתפלא כל פעם מחדש שאתה דווקא מצליח להכין לי את הקפה שלי לא רע בכלל. להכין ביחד ארוחה, להקשיב לך מנגן בגיטרה שירים שיצרת ולנסות לא למצמץ כדי לחרוט כל שניה בראש בשביל לא לשכוח. לתת לך לראות את כל כולי ולדעת שאתה לעולם לא תגרום לי להרגיש לא בנוח.

כמה זכרונות צפים לי בראש וכשאני חושבת שהכל התחיל מפה, מהמקום הזה, מכמה שיחות במסננג'ר, ועוד קצת, ועוד ואז כמה הודעות בטלפון והתגלגל לשיחות טלפון שעות-על-גבי-שעות-כשאני-שוכבת-על-המיטה-ובוהה-בתקרה-ולא-רוצה-להזיז-את-הטלפון-מילימטר-כדי-לא-לפספס-אף-מילה-שלך. והודעות בטלפון שמתפרסות על גבי כל היום ולא מפסיקות, כי נשמנו אחד את השנייה.
בין כל הטיולים, לבין כל השבתות, לבין הפרידה בהתחלה והחזרה לאחר חודשיים באופן הכי מפתיע והכי מעצים, לבין שלושה ימים של קסם בצימר, ועד ויכוחים ובכי וג'חנון עם רסק עגבניות בפארק ופעם ראשונה ששכבנו ואין-ספור זכרונות מלאים בדבש חם עד הפרידה שלנו.

ואין בי חרטה על שום דבר, אף רצון למחוק או לזרוק, הרבה קבלה על כל הדברים הטובים ואלו שפחות וחיוכים על הרגעים שנחרטו. על הפעם ההיא שנרדמתי על היד והכתף שלך בזמן שנהגת ועל הפעם ההיא שהופעת בעבודה שלי עם זר פרחים מהמם שגרם ללב שלי לזנק שוב ושוב.

נכון ששום דבר מזה כבר לא מתקיים היום ושנינו נמצאים במקום אחר לגמרי,
אבל תמיד שמורה בי פינה חמה בלב לסיפור שלנו, לזכרונות מכל הצבעים שלנו ואלייך.