בין כל ענייני השחרור שכבר הגיע, בין כל הציפיות לבין כל החששות, בין כל המתנות לבין כל הסידורים...בסוף היום, כשאני מתיישבת על המיטה והעייפות מרסקת את כל המחשבות שלי, עולה לי חיוך מרוח על הפנים כי אני יודעת שהגיעה שיחת הלילה טוב שחיכיתי לה כל היום. 

אתה ממלא חלל שהיה ריק ומפוחד במשך הרבה זמן וזה לא מפחיד וזה לא מרתיע. זה מטריף וזה מרגש וזה מדגדג. בכל העצמות בגוף, כי זה לא רגיל להתנשק איתך ולהרגיש את הרגל שלי קופצת מרוב אדרנלין של התרגשות. 

כשאני לידך אני טובעת בעיניים הגדולות והירוקות שלך והכריזמטיות שלך ממלאה אותי. הדעות המוצקות והחוכמה והיכולת להביע את עצמך בולעת אותי וזה מהפנט אותי. גורם לי להרגיש שיש לי כל-כך הרבה ללמוד ממך, כל-כך הרבה לשאוב ולנשום. 
אני לא יודעת איך זה להרגיש ככה, אני רגילה להיות הצד השקול, ההגיוני, החכם, המייעץ. ולידך, אני רק רוצה לשמוע אותך ללא הפסקה ושתלמד אותי דרך הידיים הגדולות שלך ודרך העיניים השובות.

לחשוב עלייך במהלך היום גורם לעיניים שלי לחייך. 

כשאתה מתקשר כשיש לך חמש דקות כי אתה בהפסקת סיגריה זה מעורר בי כל-כך הרבה חושים. או כשאתה מתקשר בשניה שאתה נכנס למכונית כי יש לך עוד כמה דקות לחטוף איתי למרות שדיברנו עשר דקות לפני כן. 
מרגש אותי שאנחנו יכולים לשבת שעות אחד מול השניה, לדבר על כל-כך הרבה דברים וזה יהיה טבעי לחלוטין שתוך כדי תלטף לי את היד ואת הפנים. או כשישבנו בים עם גיטרה והכל היה פתוח לרווחה. או כששכבנו על המיטה והבדיחות השנונות שלך גורמות לי להתגלגל מצחוק. עד שאתה מנשק אותי בסערה ואני נסחפת איתך. 

אתה גורם לכל שגרת היום יום שלי להיראות לגמרי אחרת כשאתה בתמונה. 
כי מחר בבוקר אני משתחררת סופית ואז מתחילה עבודה חדשה ומרגשת וכל החברים המדהימים שלי שהתרגלתי להיות איתם כל יום כבר לא יהיו איתי ואני עוזבת מסגרת מאד קריטית ובעלת נפח בחיים שלי,

וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו...הוא אתה.
אתה מזיז בי כל חלק בגוף.