יש משהו באוויר ואת משערת שזהו חלק מהיופי של הסוף. |
 כינוי:
מין: נקבה פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 10/2013
מה נשמע חזק יותר הלוואי או אינשאללה?
מתחשק לי לכתוב וזה מגיע בגלים כי אני כבר ממזמן לא אותה אחת שהייתה זקוקה במשהו של ממש להיאחז בו ואם זה יברח אז ההתמוטטות הייתה מתקרבת. וזה לא רק התבגרות או הבנה או אסימון שנופל, זה תהליך ופריחה ולבלוב כל כך יפה שאפילו שהוא קשור אלי עצמי הוא מרגש אותי. כי כל מה שחשבתי שיכול להיות רע בצבא התברר כהתמודדות אמיתית שמביאה לצמיחה ולא לריקבון. הצבא יכול היה להיות להיות מכה כואבת ומוחשית ולמרות כל החששות ולמרות כל הפחדים יש מעידות קטנות שמתאחות נורא מהר.
הקורס היה מאד מוקצן. המון רגשות והרבה אנשים ומעט מאד זמן לבד והרבה מחלות ומלא חוויות, בעיקר.
את הקורס אני זוכרת בעיקר כהתעסקות מאד אינטנסיבית בקשר עם האקס ועם התעסקות בכל המחלות שהתעופפו עלי מכל עבר וגם ההיכרות המופלאה שלי עם החברות ועם אנשים אחרים שלא היה יוצא לי לנהל איתם שיחה בשום מסגרת אחרת. גם הסדיר בהתחלה היה שוק וגם אחרי חודשיים(פחות או יותר) הייתה נפילה לא קלה בכלל. והנה, אני יושבת עכשיו ומנסה לכתוב איפה הדאונים ואיפה הלא בסדר והלא קל בתפקיד הזה(ואלוהים יודע שזה לא מה שחסר) וכל מה שמתחשק לי להוציא זה שטוב לי.
טוב לי עם האנשים וטוב לי עם התרומה האדירה למערכת. טוב לי עם כל האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר והסיפורים המטורפים שיכולתי לשמוע ממקור ראשון ובעיניים בורקות ולפעמים מפוחדות. טוב לי עם החברים שמצאתי בין כל הכיסאות ומתחת למרצפות, וגם עם האנשים שסביר להניח שלא אהיה איתם בקשר כשכל זה יסתיים אבל אני אדע שהכרתי אותם, שהם היו עוד אבן יסוד לא רגילה בשביל הארוך.
אני בן אדם שונה כמעט לחלוטין מהבן אדם שהייתי כמה ימים לפני הגיוס. נכון, עברו שמונה-עשרה חודשים שזו תקופת זמן לא מבוטלת שאנשים יכולים להספיק להשתנות בה לא מעט, אבל השינוי הוא עצום. בעיקר בהרגשה הפנימית, אבל לא פחות כלפי חוץ.
אני באמת יכולה להעיד על עצמי שאני בן אדם יותר חזק היום, פחות חרדתי ודרמטי,
הרבה יותר מפוקסת ולוקחת דברים בפרופורציות.
עדיין רגישה ויכולה לבכות מרגשות צפים, אבל כנראה שזה תמיד יישאר.
יודעת להגדיר את עצמי בצורה טובה יותר ולדעת מראש לא להכניס את עצמי לתוך קופסה,
כי אני אוהבת שינויים ושגרה ואני פשוט לא משתלב טוב ביחד וגם לזה יש יתרונות ודרכי עקיפה.
הכרתי אנשים שבאמת עשו בי שינוי, שלימדו אותי להפגין חום בצורה אחרת ופתוחה יותר.
הצבא הכניס לי לחיים צבעים עזים ובולטים יותר כמו בורדו וסגול אבל גם צבעים שלווים ונושמים יותר כמו טורקיז וכתום בהיר.
הצבא שינה לי את החיים מקצה לקצה ובעיקר, יותר מהכל, גרם לי להיות מישהי בריאה. מישהי שיודעת להעריך דברים שמתרחשים ולא רק בדיעבד. מישהי שיודעת להגיד מספיק אבל גם מתי להתגבר על הפחד ולהמשיך למרות שהגוף רוצה לעצור.
יש הרבה קשה ולא מעט טעם מר אבל כשלומדים להסתכל על הטוב,
לא כי זה מה שאמור להיות, לא כי זה מה שמטפטפים לנו לראש בכל רגע אפשרי,
אלא כי מצליחים לראות אבקת קסמים שעושים לה פו והיא מתפזרת לכל עבר,
זה הדבר היחיד שרוצים להתמקד בו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
